חלק ב׳ בסדרה של חמישה מאמרים
אנחנו חיים בעידן שבו השקר משגשג. הקורבן הבולט ביותר כעת הוא העם היהודי. כפי שפירטתי בפרק א׳ של סדרת המאמרים, קמפיינים אנטישמיים צצו ב-8 באוקטובר, כשעדיין אף חייל ישראלי לא נכנס לעזה.
צונאמי אדיר של דיסאינפורמציה מכה בחופי הדמוקרטיה המערבית. אומות חופשיות טובעות תחת גלים גואים של שקרים, והמחיר הכבד ביותר משולם על ידי אלו הנמצאים בחזית, ובעיקר ישראל. אך הצונאמי מדובר בתוצאה של מפעלי דיסאינפורמציה מהונדסים, ממומנים היטב ומתקדמים, הפועלים נגד יסודות העולם החופשי בכלל ונגד העם היהודי בפרט.
בסדרת מאמרים זו אני חושף את ארבעת מפעלי השקרים וההקצנה העיקריים שפועלים נגד ישראל ונגד המערב: איראן, רוסיה, סין וקטאר. אתם מוזמנים לקרוא את הפרק הראשון בסדרה שבין השאר דן בהשלכות של קמפייני התרעלה נגדנו ובמחירים אותם אנו משלמים.
בפרק הזה: קטאר
עד למלחמה, קטאר לא היתה נושא משמעותי בשיח הציבורי בישראל. נכון, היו ביקורות על מזוודות הכסף הקטארי, וכאשר קטאר אירחה את המונדיאל וישראלים הגיעו לשדר ממנה ולבקר בה, גילה הציבור הישראלי עניין מסויים בנסיכות הנפט הקטנה. אבל בגדול היא לא מדינה שעניינה אותנו מאד. כל זה עד השבעה באוקטובר, כמובן. אז הפכה קטאר לגורם מרכזי מאד בתיווכי עסקאות מול חמאס וגם נזכרנו לפתע בעובדה שהיא מארחת את בכירי חמאס ומימנה את ארגון הטרור בשנים האחרונות בנדיבות.
אם תרצו ללמוד עוד, אגב, על קטאר כמדינה, על תפיסותיה בתחום יחסי החוץ ועל איך ישראל צריכה לנהוג בה, אני מזמין אתכם לפרק מיוחד שערכתי בפודקאסט ״דעה לא פופולרית״ עם מומחה לקטאר, הדוקטורנט אריאל אדמוני.
הטוויסט המטריד ביותר בעלילה הגיע ממש לאחרונה (מאמר זה מתפרסם בסוף שנת 2024), כאשר פורסם ב-״הארץ״ ששני יועציו של ראש הממשלה, יונתן אוריך ושרוליק איינהורן, בנו קמפיין לשיפור תדמיתה של קטאר. ככל שהדיווח מדוייק, המאמר שלפניכם יבהיר עד כמה הסיפור הזה מטריד.
קטאר פועלת בדרכים חכמות, מתוחכמות, ממומנות הטיב ומתואמות כדי להחליש את המערב, לקדם נראטיבים קיצוניים אנטי-אמריקאים, אנטי-ישראליים וכאלה שמשרתים מטרות עוינות והיא פועלת בתחבולה כשהיא מנצלת למעשה מוסדות מכובדים שבנו מוניטין רב במערב.
מכירת החיסול של היכלי המדע והמידע לברוני הנפט הקטאריים
לאחר שאיראן תקפה את ישראל במאות טילים עלה לשידור ב- BBC פרופ׳ אנדראס קרייג מקינגס קולג׳ בלונדון וסיפר שלמעשה איראן וחיזבאללה פועלים ברציונליות וניסיון לצנן את המלחמה בעוד ישראל חוצה שוב ושוב קווים אדומים.
ה-BBC, לא מצא לנכון לציין את העובדה שהמוסד האקדמי ממנו מגיע הדובר, קינגס קולג׳, הוא גוף אקדמי שמקבל תרומות נדיבות מקטאר והפרופסור עצמו עבד עבור עריצות הנפט הקטארית. מסתבר שהשידור הציבורי הבריטי בעל המסורת המפוארת והאקדמיה הלונדונית היוקרתית מוצעים למכירה לברוני נפט ותמורת הסכום הנכון ילבינו כל שקר וכל תמיכה מעוותת בטרור אסלאמיסטי רצחני.
וכמובן, בריטניה היא לא היחידה שמכרה את המוסדות שהגדירו את הדמוקרטיה לטובת מי שמבקש להחליש את הדמוקרטיה. קטאר, הספונסרית של חמאס, השקיעה כחמישה מיליארד דולר באוניברסיטאות אמריקאיות המעצבות את דור המנהיגים, אנשי התקשורת ואנשי העסקים הבא של מנהיגת העולם החופשי.
המכון לחקר האנטישמיות הגלובלית ומדיניות (ISGAP) מנהל מאז 2012 פרויקט מחקר בשם "עקוב אחר הכסף", החוקר מימון זר לאוניברסיטאות בארצות הברית, במיוחד ממדינות המזרח התיכון כמו קטאר. סדרה אינסופית של מחקרים חושפים עד כמה עמוקה ההשפעה של דיקטטורת הנפט בתוך היכלי המדע והמידע:
נמצא, למשל שבאוניברסיטת ייל התקבלו מעל 15 מיליון דולר לא מדווחים בתרומות מקטאר, וכן תמיכה קטארית בגופים קיצוניים בקמפוס. מנגנוני התמיכה יצרו ועודדו אווירה של הקצנה אנטישמית ואנטי-ישראלית באוניברסיטה היוקרתית, כולל מקרים של צנזור מאמרים של סטודנטים שציינו את זוועות חמאס כחלק מהכחשת הטבח של השבעה באוקטובר, הפגנות קיצוניות בקמפוס בקריאה לאינתיפאדה ועוד. גם אוניברסיטת קולומביה בניו יורק קיבלה תרומות בהיקף אדיר עליהם לא דיווחה מקרנות קטאריות וגם שם, כידוע, התפתחה תרבות עוינת ליהודים והקצנה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית. ה- ISGAP פרסמו שורה ארוכה של מחקרים על קבלת כספים והסתרת ההעברות הללו מקטאר על ידי אוניברסיטאות נוספות כמו טקסס, קורנל ועוד. בחלק מהמקרים מימנה קטאר אפילו מחקרים במעבדות מחקר הקשורות למשרד הבטחון האמריקאי.
קטאר לא מסתפקת רק במימון המרצים שמלמדים את דור העתיד של המערב באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בעולם, היא גם מממנת פעילות סטודנטים רדיקלית באמצעות תמיכה בארגונים כמו סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP), מוסלמים אמריקאים למען פלסטין (ANP) ועוד. הין פעילויותיהם המופלאות של הארגונים הללו נזכרות ההפגנות הברוטאליות שזעזעו את ארצות הברית ובהן קריאות לטיהור אתני של יהודים וכן ארגון אירועים עם מרצים כמו ליילה חאלד, הטרוריסטית חוטפת המטוסים הידועה לשמצה, או מרצים ששוללים את זכותם של יהודים למדינה ומקדמים BDS בין כתלי האוניברסיטה.
אירוע שפחות תפס כותרות בישראל היה מבצע הדבקת ״הודעות פינוי״ על דלתות חדריהם של יהודים במעונות בקמפוס, כמחאה על הודעות הפינוי של דובר צה״ל לעזתים. אוניברסיטת אמורי, בה התבצע אחד ממבצע תליית השלטים הללו, בדקה והחליטה שלא מדובר באקט אנטישמי אלא בפעולת מחאה לגיטימית, הגם שהעלונים המאיימים פגעו בתחושת הבטחון של סטודנטים יהודיים (רובם ללא שום קשר לישראל כמובן) ולמרות שהאקט נגד את מדיניות הקמפוס לגבי הדבקת עלונים על דלתות חדרי סטודנטים.
אל-ג׳זירה: עיצוב תודעה למתקדמים
כזכור, אני אישית עזבתי את טיקטוק לאחר שחשפתי את מנגנוני הטיית התוכן האנטישמיים והאנטי-ישראליים, חשיפה שפורסמה בהרחבה בניו יורק טיימס, טלגרף, חדשות 12 וכן בסנאט האמריקאי. לאחר עזיבתי, התחילו לזרום אליי זרמים בלתי פוסקים של מידע מתוך טיקטוק ומתוך רשתות חברתיות אחרות. עובדים שראו במו עיניהם את ההטייה והשקר שיתפו אותי בזוויות ומידע שלא הכרתי. וכך, הגיע אליי מידע מעניין מאד לפיו כאשר סרטון בטיקטוק מדווח כדיסאינפורמציה, הוא נשלח לצוות ״בודקי עובדות״ ושם, בכל הנוגע למלחמה בעזה, ברוב המקרים בודקי העובדות נסמכים על אל-ג׳זירה כמקור עיקרי להחליט מה אמת ומה שקר.
ברור שמבחינתנו, כישראלים, ההטייה ברורה: אם טיקטוק בוחרת להשתמש באל-ג׳זירה כפלטפורמה עיקרית להחליט מה אמת ומה שקר, הרי זה באופן טבעי מטה את הסיקור בפלטפורמה כולה. חשבתי שמנגנון כל כך בוטה של הטיית תוכן יזכה לעניין רב במערב וניסיתי לחבר מספר עיתונאים ברשתות אמריקאיות מובילות למידע (המסמכים והמידע כמובן לא היו ברשותי, אני יכולתי רק לחבר למקורות מהימנים מתוך החברה). להפתעתי, כל הרשתות האמריקאיות שקיבלו את המידע החליטו שלא מדובר בידיעה מעניינת מכיוון שמבחינתן אל-ג׳זירה היא גוף חדשות מהימן ואובייקטיבי.
לבסוף, אגב, פורסמה הידיעה בחדשות 12, בהתבסס על מסמכים ותיעודים מתוך חברת טיקטוק, בכתבה מאד מטרידה שבדקה איך פועלים צוותי ״בדיקת העובדות״ של טיקטוק בכלל ואת הקשר לאל-ג׳זירה בפרט.
״אל-ג׳זירה״ הוא ערוץ שהתחפש בהצלחה מרובה לערוץ תקשורת חופשי. בניגוד לתקשורת האמריקאית שלא רואה באל-ג׳זירה כלי תעמולה, הפקידות הבכירה בממשלים דווקא סבורה אחרת. כפי שחשף דו״ח של הממשל האמריקאי, אל ג׳זירה היא ערוץ תעמולה בהכוונה ומעורבות ישירה של שלטונות קטאר, היא מעצימה מסרים פוליטיים בהם מסרים פרו-חמאסיים ופרו-איראניים, ויש לה חשיפה אדירה, גם ברשתות החברתיות. ב-2018, משרד המשפטים האמריקאי דרש מ-Al Jazeera International USA, חברת הבת של הרשת בארצות הברית, להירשם כסוכן זר בהתאם לחוק רישום סוכנים זרים (FARA). דרישה זו נבעה מהחשש שהרשת פועלת כשלוחה של ממשלת קטאר ומקדמת את האינטרסים שלה, ולא כגוף תקשורת עצמאי.
אל-ג'זירה מקיימת קשרים הדוקים עם תנועות אסלאמיסטיות כגון האחים המוסלמים וחמאס. הרשת שימשה פעמים רבות כפלטפורמה להשמעת עמדותיהם של מנהיגים הקשורים לארגונים אלו. יוסף אל-קרדאווי, פוסק דת בכיר באחים המוסלמים הידוע בהצהרות אנטישמיות חריפות, הופיע פעמים רבות בתוכניות הרשת. בשבעה באוקטובר חזינו בעיתונאים של אל-ג'זירה פועלים בשיתוף פעולה עם חמאס וארגוני טרור אחרים, כשהם משתמשים בתפקידי העיתונאים שלהם לכיסוי פעילות חבלנית. מלבד סיקור מוטה וחד-צדדי, הפיצה אל-ג׳זירה עלילות דם נגד ישראל, בהן עלילת הדם על אונס נשים פלסטיניות בידי חיילי צה״ל, אגדות על טבח והעלמת גופות פלסטינים לקברי אחים מאולתרים ועוד. עלילות דם שחלקן, אגב, עדיין רווחות בסרטונים בטיקטוק שלא הוסרו מהרשת.
שקרים במסווה
אנחנו חיים בעולם שבו דיקטטורות לא זקוקות עוד לפלישה צבאית כדי לשעבד את אזרחי המערב. הן קונות בתחבולה את מוסדות ההשכלה הגבוהה, משפיעות על ערוצי התקשורת ומסלפות את העובדות בשם חופש הביטוי. קטאר הפכה את הטכניקות הללו לאמנות מסוכנת, והיא נוגסת באיטיות אך בעקביות במרקם הדמוקרטי של המערב. אם נמשיך להעלים עין, נמצא עצמנו קמים יום אחד למציאות שבה האמת הובסה, והאויבים הגדולים ביותר של החירות מקבלים את המפתחות למוסדות הדמוקרטיים כשומרי סף של הצדק והידע. ההזדמנות לפעול היא עכשיו: לדרוש שקיפות בתרומות זרות, לחזק את המוסדות שמגינים על הדמוקרטיה ולהתמודד עם האמת הלא נוחה – המערב זקוק לחוסן, אבל קודם כל הוא זקוק לאומץ.
בטח ובטח - אף ישראלי לא צריך לסייע למאמצי ההשתלטות התודעה של קטאר, מדינת אויב עוינת ומסוכנת.
לפרקים נוספים בסדרת המאמרים:
פרק ד׳- רוסיה (יפורסם בקרוב)
פרק ה׳- איראן (יפורסם בקרוב)
פרק ו׳- למען האמת - מה ישראל יכולה וצריכה לעשות? (יפורסם בקרוב)
Comments