למען האמת - כך נשקם את מערכי ההסברה, התודעה וההשפעה של מדינת ישראל ושל העם היהודי

ברק הרשקוביץ | כ- 16 דקות קריאה

תוכן:

מיני הקדמה

פרק א׳ - אמת ושקר

פרק ב׳- המלחמה שאנחנו מפסידים בה

פרק ג׳ - למי אכפת?

פרק ד׳ - מי הכוחות הפועלים נגדנו

קטאר

איראן

סין

רוסיה

פרק ה׳ - האם אפשר לנצח את המלחמה הזאת?

פרק ו׳ - מה לא עובד היום?

פרק ז׳ - תכנית ״למען האמת״ - כך נבנה את יכולות ההשפעה והתודעה של מדינת ישראל והעם היהודי.

סיום

מיני הקדמה

התבוסה האדירה של ישראל במלחמת הנראטיבים, התודעה והלגיטימציה שלנו להתקיים עולה לכותרות שוב ושוב. כולם יודעים לדקלם כבר בשלב הזה שאין הסברה, שהממשלה כושלת בתחום והזניחה אותו לאורך שנים וכו׳. אבל מה אפשר לעשות?

מה כן?

אני מציג בפניכם את התכנית שלי לשיקום מערכי ההסברה של ממשלת ישראל והעם היהודי.

אני מציע לבנות מכונה שתילחם למען האמת.

אני קורא למקבלי החלטות להעתיק ממני וליישם את ההצעות שלי.

לא צריך קרדיט.

אני לא זקוק לג׳וב. לא לתשלום. לא להכרה. לא לכבוד.

אין צורך. 

המדינה שלנו עמוק מתחת לקו החירום האדום של סכנה לעצם קיומה במישור הלגיטימציה שלנו וההשלכות עשויות להיות קשות. קחו ויישמו. עליי. 

עוד מילה חשובה: בספטמבר 2025 פרסמתי מאמר בכתב העת ״השילוח״ שמציג את כל התזה שתקראו כאן: הבעיה והפתרונות. הוא ארוך ועמוק בהרבה אז למיטיבי הלכת - מוזמנים לקרוא את המאמר המלא באתר ״השילוח״. 

בנוסף, אני מעלה בפודקאסט שלי ״דעה לא פופולרית״ פרקים שדנים בנושא הזה. מוזמנים לבוא להאזין/לצפות. 

והכי חשוב - אהבתם?

מעניין לדעתכם? 

שתפו בטוויטר, פייסבוק, קבוצות ווטסאפ משפחתיות/ חברים/ מילואים.

אולי נגיע כך למקבלי ההחלטות. יש מה לעשות. יש מה לבנות. והמרשם כולו לפניכם:

פרק א׳ - אמת ושקר. 

אנחנו חיים בעידן בו השקר מנצח.

מדינת ישראל, שנוסדה כמגדלור של חירויות פרט, שחרור לאומי של עם שדוכא ונושל במשך דורות ושל דמוקרטיה תוססת - מתקבעת במוחות של רבים כמשטר אפרטהייד דכאני. משטרים דיקטטורים שטובחים בבני עמם ומדכאים זכויות וחופש באמצעות כספי נפט - נתפסים כמשטרי שחרור.

השקר מתפשט כמו ענן חומצי כהה שמכסה את השמיים של מדינות העולם החופשי וממטיר טיפות של רעל שמכרסמות את יסודות הדמוקרטיה עליהם נבנו אותן מדינות. השקר לא משגשג סתם ככה. הוא נוצר על ידי מפעלי שקרים והסתה ממומנים, מתוקתקים ומתואמים, כאלה שמבקשים להחריב את הסדר המערבי ולדרוס את העם היהודי שהוא מוצב קדמי מערבי שמטריד את מנוחתם. 

אחרי עשורים שלא נלחמנו עבור האמת, השקר נלחם בנו. 

ישראל אולי תנצח במלחמה בשדה הקרב, בטנקים, מטוסים וטילים. אבל היא תהיה בסכנה קיומית כל עוד היא לא תנצח בשדה הקרב על האמת. שדה הקרב של התודעה. 

המסמך הזה הוא הנגשה של האתגר מולו אנחנו עומדים, דין וחשבון על הכשלון שלנו במאבק, ותכנית פעולה שתראה את הדרך לניצחון. 

מוזמנים ללמוד עוד על ההרצאה אותה אני מעביר לחברות, ארגונים וקבוצות בישראל ובעולם - ״אם להיטלר היה טיקטוק״ - על מכונות השקר שפועלות נגד העולם החופשי ואיך אפשר להילחם חזרה. לחצו כאן.

פרק ב׳ - המלחמה שאנחנו מפסידים בה

בשבעה באוקטובר, בשעה 6:33 בבוקר, איש מאיתנו עדיין לא הבין שאנחנו נכנסים למלחמה. הרקטות הראשונות שנורו מעזה עדיין היו באוויר ומחבלי החמאס על קטנועים ורכבים בדרכם לעוטף. ועדיין, באורח פלא, ה-״משפיען״ העזתי מוחמד סמירי, כבר ידע שמתחוללת מלחמה. באותה השעה פרסם ב-X ציוץ: ״גהינום בעזה, התפללו עבורנו״. 

הציוץ הזה הוא קצה קרחון המבצבץ החוצה ומעיד על קיומה של מכונת פרופוגנדה אנטי-ישראלית שנכנסה לפעולה מייד עם הירייה הראשונה במלחמה. 

ישראל נלחמת נגד חמאס וחיזבאללה בכלים אותם היא מכירה: טנקים, מטוסים, טילים. בזירה הזאת, יש לצה״ל עדיפות, כמובן, על ארגוני הטרור לגבולותינו. אין פרופורציות בין כח האש, ואיכויות הטכנולוגיה של צה״ל לעומת אלה של חמאס. אבל סביר שסינואר הכיר את פער הכוחות הזה כשהחליט לצאת למלחמה ולכן הינדס מלחמה אחרת לגמרי. מלחמה בה אנחנו מפסידים כרגע בנוק-אאוט: מלחמה של תודעה. מלחמה על האמת. 

המלחמה הזאת, שזירתה בכלל בטיקטוק ובטלגרם, במדשאות הקמפוסים ובניו יורק טיימס, מתבססת על שקרים וקונספירציות, הכחשת טבח השבעה באוקטובר ורעיונות שתפורים למידותיהם של קהלי היעד. ההצלחה הפנומנלית של חמאס בזירה הזאת (רק לאחרונה, עם חיסולו של אבו עוביידה, למדנו שחמאס הקים מערך אדיר ומשומן למלחמת תודעה), מיתרגמת לשלשלאות הנכרכות סביב רגליה וידיה של ישראל כשזו מוטלת לזירה ונלחמת על חייה והיא סכנה אסטרטגית לעצם הקיום של העם היהודי ושל מדינת ישראל.

פרק ג׳  - למי אכפת?

למלחמת התודעה, ההשפעה והלגיטימציה יש השפעות מכריעות בשדה הקרב בטווח הקצר, והשלכות אדירות על היכולת להתקיים בבטחון בטווח הארוך. 

הנראטיבים השקריים, האינפורמציה המוטעית והצגת הישראלים והיהודים (או בכינוי המכובס החדש: ״הציונים״) כקלגסים רצחניים נבזיים, קונים אהדה בקרב קהלים גדלים והולכים בקרב צעירים במערב. הקהלים הללו, פעמים רבות תלמידים באוניברסיטאות המובילות שימלאו בעתיד תפקידי מפתח בממשל, בכלכלה ובתקשורת, מניעים שני תהליכים שליליים ביותר:

הראשון, הוא הפעלת לחצים על ישראל שמקשים עליה להגן על עצמה בשדה הקרב. ככל שהחלו עלילות הדם להצטבר בטיקטוק וב-CNN, וככל שהעמיק קמפיין הדה-לגיטימציה שהציג את ישראל כמדינה קולוניאלית אלימה, גבר הלחץ על הממשל בארה״ב ועל ממשלות בעולם בכלל והטון החל להשתנות. לפתע התעכבו משלוחי נשק. לפתע הלחצים על ישראל להפסיק את הלחימה גברו. האווירה העויינת מובילה גם לחרם אקדמי דה-פאקטו, ממנו חוקרים ומדענים ישראליים נפגעים כבר עכשיו. ככל שיעמיק חרם כזה, תוצאותיו עשויות להיות הרסניות למשק שבנוי על הייטק, ביוטק, טכנולוגיה ומידע. 

המפולת בדעת הקהל כבר בולטת בשורת סקרי דעת קהל שנערכים בעולם ומצביעים על מגמה מטרידה, כולל פגיעה באמפתיה לישראל גם בקהלים שאמורים להיות ידידותיים לנו. רק לאחרונה, בסקר הרווארד-האריס, נמצא ש- 60% מהצעירים בארה״ב מעדיפים את חמאס (אפילו לא ״הפלסטינאים״) על פני ישראל, סקר שמלמד עד כמה ישראל נתפסת כנבל עולמי. באירופה התמיכה בישראל בסקר YouGov היא הנמוכה ביותר אי פעם, כשרוב תושבי המדינות שנסקרו לא רואים במלחמה של צה״ל כמוצדקת. ואלה לא רק סקרי דעת קהל. רוב הסנאטורים הדמוקרטים הצביעו לאחרונה על הצעת החלטה למניעת מכירת נשק לצה״ל. זה מצב חסר תקדים בסנאט שנחשב שמרני מבית הנבחרים. נתניהו התארח בפודקאסט Nelk Boyz שבו נשאל ״איך זה להיות האדם השנוא בעולם״. המראיינים, מצידם, חטפו ביקורת קשה, כשבין השאר נטען נגדם שהם מארחים את ״אדולף היטלר של זמננו״.

כפי שאמר לי בפרק בפודקאסט שלי, דעה לא פופולרית, אילון לוי, מתחוללת מלחמה בעולם, לא על איך עוצרים את ישראל, אלא על ״איך מבטלים את ישראל״. הנראטיב שישראל היא שריד קולוניאלי שמבצע ג׳נוסייד מתמשך ועל כן המדינה צריכה להתבטל, קונה יותר ויותר תומכים בעולם - וכל זה במלחמה שהתחילה מטבח אדיר שכוון נגדנו מעזה, ממנה ברחנו ואותה פינינו לטובת הפלסטינאים.

התהליך השני שמניע קמפיין השקר הוא השלכת היהודים באשר הם יהודים, כמעט בכל פינה בעולם, עשרות שנים לאחור למציאות שבה אינם בטוחים עוד. כבר בתחילת המלחמה חזינו במורה יהודיה בבית ספר בקווינס שנאלצה להסתתר בארון מפני המון זועם של תלמידיה שהפגין באלימות נגדה כי הביעה תמיכה בישראל. ביהודים שמסירים את המזוזות מבתיהם בגרמניה לאחר השחתת דלתות בתים על ידי פורעים אסלאמיסטים. יהודים שמשנים את השם שלהם באפליקציות ההסעות כמו UBER, כדי שיוכלו לתפוס נסיעה.

המאבק על לגיטימציה, המאבק על האמת, חשוב לא פחות, אם לא יותר, מאשר המלחמה הפיזית בשדה הקרב. גם אם נכריע את חיזבאללה או את חמאס. ישראל נמצאת בפיגור רב שנים והיא מוכרחה להדביק את הפער. 

פרק ד׳ - מפעלי התרעלה: מי הכוחות הפועלים נגדנו?

הדה-לגיטימציה שנעשית לישראל איננה סתם רגשות ספונטניים של צעירים באוניברסיטאות. ישראל תחת מתקפה מתוכננת, מתואמת, ממומנת של גופים העוינים את המערב ורוצים לחסל את הסדר הליברלי העולמי ורואים בישראל מטרה קלה וטובה לתקיפה. קטאר, איראן, רוסיה וסין מפעילות מערכי דיסאינפורמציה, השפעה ופרופוגנדה מורכבים, מסועפים וממונים היטב. הכסף הוא לא השחקן העיקרי בעיניי אלא הראייה למרחוק, הסבלנות והתפיסה האסטרטגית.

באתר שלי פירסמתי סקירות על כל אחת מהמדינות הללו והשיטות השונות אותן היא מפעילה ולכן אני מפנה אתכם לקרוא אותן להרחבה וחוסך מכם את המלל (לינקים בגוף הטקסט בפרק). בקצרה: כל אחת מאותן מדינות מפעילה מערכים אדירים ומורכבים של מלחמה נגד האמת ונגד הסדר הגלובלי המערבי-דמוקרטי. 

קטאר, למשל, למדה את הנקודה הקדושה לחברות דמוקרטיות ליברליות: חופש הביטוי, המצפון והמחשבה. את הממסדים שאיפשרו את זה קטאר קונה, מרוקנת מתוכן וכשנשארת המעטפת היא ממלאת אותה ברעל של השמדה עצמית אנטי-מערבית. היא קנתה במשך עשורים מכוני מחקר ואוניברסיטאות עילית, מימנה מחקרים אנטי-מערביים קיצוניים והפיצה תורות אנטי-מערביות בהיכלי המדע והידע. היא תמכה בפרופסורים עם רקורד מפוקפק, הטתה את הנושאים בהם עוסקים התלמידים ולא הסתפקה רק בבחישה בתכנים המעצבים את דור העתיד של אמריקה ואירופה. היא גם מימנה הקצנה ״מלמטה״ בקמפוסים כשתמכה בארגונים אסלאמיסטיים, אנטישמיים ואנטי-אמריקניים. 

לצד האקדמיה, קנתה קטאר גם ממסדים נוספים המזוהים עם חופש הביטוי, דמוקרטית תוססת וידע. היא הקימה זרועות תקשורת רשמיות ולא רשמיות, בתקשורת המסורתית והדיגיטלית והשתלטה על מוזיאונים, אירועי תרבות וספורט בינ״ל. 

והמעגל נסגר עם קנייה ממש של לשכות שלמות של פוליטיקאים במערב. לעתים בדרכים לא שקופות כמו מימון של מקורבים בעלי השפעה כשהם מחוץ לשירות הציבורי באופן רשמי. לפעמים על ידי השקעות עתק במפעלים או עסקים באיזור בחירה מסויים (מה שיוצר תלות של פוליטיקאי באותו איזור בחירה בכסף הקטארי שמייצר משרות) ובמקביל קנייה של יועצים של אותו פוליטיקאי מאותו איזור בחירה. ככה קטאר לקחה רעיונות שעומדים בבסיס החברות המערביות החופשיות: פוליטיקה דמוקרטית, חופש ביטוי, חופש עיתונאות, חירות מחשבה ומדע - קנתה אותם והפכה אותם מברכה לפצצת רעל שפועלת מבפנים - מקדמים מתחים פנימיים בתוך מדינות דמוקרטיות ושוחקים את האמון בדמוקרטיה עצמה. 

לאיראן, לעומתה, יש מאמצי השפעה שאינם מתמצים רק בליבוי מתחים במדינות מערביות. "בעוד רקטות, רחפנים, מטוסים, כלי מלחמה וכו׳, אפקטיביים בהדיפת האויב,  המדיה - היא זו שמותירה את ההשפעה העמוקה ביותר, באמצעות ההשפעה על לבבות ומוחות״. דברי חמינאי בנאום שנשא במרץ 2024. חמינאי העניק לנו הצצה לתפיסתו לגבי מרכזיות השימוש בדעת קהל ככלי החשוב ביותר של מלחמה בסדרת ציוצים ובהם ציטוטים מאותו הנאום. ״מלחמה, היא מלחמה בתקשורת. הצד שלו תהיה המדיה החזקה ביותר, יהיה המוצלח יותר בהשגת מטרותיו״, צייץ. 

איראן מפעילה רשתות השפעה במדינות רבות במערב ובין השאר מנסה ללבות את ההפגנות האנטי-ישראליות בקמפוסים בארה״ב באמצעות קמפייינים ברשתות חברתיות. היא מעוררת מחלוקות ומתחים חברתיים בתוך ישראל, מפיצה תיאוריות קונספירציה ותכנים מקטבים וגם מעצימה חשיפה לתכנים אנטי-ישראלים ברשתות חברתיות. 

לסין יש זרוע תעמולה הכפופה למפלגה הקומוניסטית ופועלת במדינות רבות תחת השם ״הרדיו הבינלאומי של סין״ (CRI). לזרוע התעמולה הזו יש מגוון דרכי פעולה. המוכרת ביותר לישראלים היא השפעה רכה באמצעות משפיענים. כזה הוא ״איציק הסיני״ שישראלים רבים מכירים היטב. איציק, או בשמו האמיתי שי שיאוצ׳י, הוא משפיען שפועל בעיקר ביוטיוב ובפייסבוק ומעלה תכנים שנועדו לחזק את התדמית הסינית בישראל. לאחרונה פרסמתי ציוץ שסוקר רשת השפעה חדשה של משפיענים סיניים, בהם חווה הסינית, חן הסינית וגל הסיני. סין מגבירה הילוך בבניית נכסי השפעה בישראל. כחלק מפעילות זרוע התעמולה בישראל, היא קנתה במאות אלפי שקלים ״שיתופי פעולה״ עם אתרי חדשות ישראליים ובהם וואלה ותאגיד השידור הציבורי. 

האבסת כלי תקשורת מערביים בקשיים בכספים סיניים, היא פרקטיקה קבועה של סין והיא נועדה על מנת להטות את הסיקור כלפי נושאים שיש לה בהם אינטרס. לפי תחקיר הגרדיאן היא קנתה תחנות רדיו וכלי תקשורת רבים בעולם. רבים יטענו שבמסגרת רכישת כלי תקשורת במערב, טיקטוק היתה הרכישה המוצלחת מכולם. מתחילת המלחמה ישראלים רבים מבינים שטיקטוק היא ערוץ מרכזי להפצה סיטונאית של תכנים אנטישמיים, אנטי-ישראליים ובהם תיאוריות קונספירציה ושקרים. סקר שפורסם בתחילת המלחמה הצביע על התוצאה של ההטייה הזו: שהיה של חצי שעה או יותר בטיקטוק, לפי המחקר, מגדילה את הסיכוי של המשתמש להחזיק בדעות אנטישמיות ואנטי-ישראליות ב- 17%. בארצות הברית עבר במרץ 2024 חוק בקונגרס ובסנאט, ברוב מוחץ של נבחרי ציבור מכל הקשת הפוליטית, שייאלץ את חברת האם הסינית למכור את טיקטוק, ולא- תיחסם האפליקציה בארה״ב. 

ולבסוף, המדינה שעליה מדברים הכי מעט בעיניי בהקשרי השפעה ותודעה, על אף שהיא ממלאת תפקיד קריטי בהפצת דיסאינפורמציה ומתחים חברתיים ששוחקים את המערב - רוסיה. 

רוסיה מפעילה כבר שנים רשתות השפעה במדינות מערביות. את תורת ההפעלה העתיקה מלוחמת התודעה בעידן הסובייטי. הפרקטיקה שרוסיה מנהיגה בעידן הרשתות החברתיות היא זיוף ״כתבות״ שקריות כאילו הן לקוחות מאתרי חדשות אמיתיים, כתבות שנועדו להגביר מתחים חברתיים או הפצת קונספירציות, והפצת אותן ״כתבות״ באמצעות רשתות בוטים וטרולים ברשתות. לעתים ההפצה נעשית גם דרך פרסום ממומן. 

הנושא עלה לכותרות עם חשיפת המעורבות האדירה של חוות הבוטים והטרולים הרוסיות בבחירות לנשיאות בארה״ב בשנת 2016. הרוסים איתרו בתקופה ההיא כל סדק חברתי בארה״ב והפעילו קמפיינים כדי להרחיבם. הסדק הבולט ביותר אותו ניצלו היה המתח הגזעי, במיוחד לאחר התפתחות תנועת Black Lives Matter. מצביעים שחורים היו קהל עיקרי בו השקיעו הרוסים את משאביהם. הם טורגטו עם מודעות פייסבוק שהעצימו את הזעם על האלימות המשטרתית ומן העבר השני, עמודים פיקטיביים שהופעלו על ידי חוות הפרופוגנדה הרוסיות פנו לקהל שמרני וימני. 

אחד המוקדים העיקריים של מפעלי השקרים הרוסיים הוא חוות הטרולים אותה הקים יבגני פריגוז׳ין, אוליגרך רוסי שהיה מקורב למשטר והנהיג את ״כח ואגנר״, עד שהוא עצמו מרד בפוטין ובשנת 2024 מת בנסיבות מסתוריות. מאז השבעה באוקטובר גייסה רוסיה את מכונות הרדיקליזציה על מנת להפיץ קונספירציות, קריקטורות, חדשות מומצאות ומידע קיצוני שמשווה את ישראל לדאע״ש. רשתות השפעה פרו-רוסיות ובהן משפיענים שעד המלחמה עסקו בעיקר בהכפשת אוקראינה ואירופה, הוסבו מייד אחרי השבעה באוקטובר כנגד ישראל. בין השאר הפיצו תיאוריות על כך שקרבנות השבעה באוקטובר נרצחו על ידי צה״ל. 

פרק ה׳ - האם אפשר לנצח את המלחמה הזאת?

פעמים רבות נשמעת הטענה ש-״אי אפשר לנצח את מלחמת ההסברה״. הכניעה האוטומטית ללא קרב הזו מוסברת בד״כ בטענות טכניות: 

1. יש שני מיליארד מוסלמים בעולם, הם מהדהדים ברשתות החברתיות את הפרופוגנדה האנטי-ישראלית, אנחנו בנחיתות מספרית ולכן אין לנו סיכוי.

2. איראן וקטאר משקיעות מיליארדים של כספי נפט וגז, אלה משאבים שלא נוכל להתחרות בהם.

3. אנחנו צריכים להיצמד לאמת ולעובדות כדי לשמור על האמינות של חברה ומוסדות מערביים בעוד הצד השני עוסק בפייק ניוז ולא נאמן לאתיקה עיתונאית או אמת ולכן אי אפשר להתמודד מול זה.

הגם שכל הטענות סבירות והגיוניות, זו עדיין לא סיבה לוותר מראש על הקרב, קרב שאפשר בהחלט לנצח בו. דמיינו שבן גוריון היה מוותר על הקמת המדינה מפני ש-״ממילא יש סביבנו מיליוני ערבים, אין לנו סיכוי״. 

לישראל יש נכסים משלה. למשל, יש לישראל קהלים אוהדים רבים בעולם. אלה מורכבים מיהודים אשר במיוחד לאחר השבעה באוקטובר התקרבו לישראל, אבל גם המוני לא-יהודים שאוהדים אותנו מסיבות שונות - דתיות, פוליטיות או תרבותיות. לא פחות מכך, יש לאויבינו מתנגדים. נכסים נוספים הם היכולות הטכנולוגיות שלנו שעשויות לאפשר לנו מאבק תודעה והשפעה מונחה נתונים ומחקר ועם כלי הפצה מתקדמים. 

לעם היהודי ולישראל יש יכולת לנצח. אנחנו רק צריכים לבנות את מפת הדרכים שתוביל אותנו לשם. 

העם היהודי ומדינת ישראל צריכים להקים את מכונת ״למען האמת״ - שתחדור את עננת השקר שמכסה את העולם החופשי ותחזיר את אור השמש המחטא.

פרק ו׳ - מה לא עובד היום?

הסיפור 

אף אדם סביר במערב לא רוצה לתמוך בכוחות אסלאמיסטים רדיקאליים המדכאים זכויות פרט ומובילים מסעות רצח. אף אדם סביר במערב לא מעוניין שמדינות נפט דיקטטוריות ילכדו אותו ברשת של קונספירציות ושקרים. ישראל היא מדינה דמוקרטית, ליברלית ומגוונת עם תרומה אדירה לעולם החופשי. היתרון היחסי שלנו הוא שיש לנו מוצר מצויין למכור, והמוצר הזה הוא האמת. 

החדשות הרעות: מעולם לא ניסינו לספר את הסיפור שלנו כהלכה. לא נלחמנו עבור האמת ולכן השקר מנצח. כמו בכל דבר בחיים, אין במציאות ואקום. בחרנו להתעלם מהדה-לגיטימציה שנעשית לנו במשך עשורים ולריק שהשארנו נכנסו בשמחה כוחות עוינים. 

ישראל מתמודדת בזירת ההסברה והתודעה עם שני סטים של מסרים. 

הראשון הוא ״הסברה״. בדרך כלל מדובר באוסף התנצלויות והסברים, הבהרות ודיוקים. אנחנו נגררים לשיח שמתאים לבתי משפט - הוכחות, דיונים, עובדות. זה אמנם חשוב, כי גם האמת זקוקה לסנגור טוב לצידה, אבל זה לא יכריע את הכף. 

השני הוא חקיינות. מאמצי הדיפלומטיה הציבורית יוצאים פעמים רבות מתוך ההנחה שאם רק נראה לעמי העולם שאנחנו בדיוק כמוהם, שיש לנו חופים יפים, וכיף, ומוזיקה ואנחנו מערביים וטכנולוגיים ומתקדמים, ברגע האמת הם יעמדו לצידנו מכיוון שאנחנו בדיוק כמוהם. לא שאין בזה ערך מסויים, אבל מסתבר שהערך הזה די נמוך. 

לישראל אין סיפור טוב אותו היא מספרת לעולם. 

כתיבתו של אחד היא המשימה הראשונה במעלה. 

למידה, הערכה ומדידה 

האם שלט חוצות שרוכשת לשכת הפרסום המשלתית בטיימס סקוור עוזר לשנות את דעת הקהל? אם כן, של איזה קהל ובאיזו מידה הוא ישנה את דעתו? האם ראיון ב- BBC ישנה את דעת הקהל בבריטניה? ומה לגבי ציוצים של שר החוץ? קמפיין משפיענים בספרדית?

למדינת ישראל כמעט ואין כלים למחקר, מדידה והערכה של מאמצי ההסברה של הזרועות השונות. יש סקרי דעת קהל שמוציאים מפעם לפעם חלק ממשרדי הממשלה והתייעצויות עם מומחים. אבל מדובר במאמצים שוליים וספורדיים. אין היום ניסיון רציני למדוד כל שקל שיוצא על פרסום, כל מסר רלוונטי והתאמתו לקהלי יעד שונים. גם אם מסר מסויים עובד ומצליח, יכול להיות שאחרי זמן קצר פג תוקפו ולצערנו אין שום גוף או כלי שמשקף את הידע הזה לממשל או לחברה האזרחית.

הרבה רצון טוב, כשרונות מופלאים ומשאבים חשובים מתבזבזים על גישוש באפלה. 

תיאום

 

מאז ומתמיד היתה ביקורת ציבורית על שלומיאליות ההסברה הישראלית. אבל הבעיה זוהתה לראשונה כסיכון אסטרטגי לאינטרסים הלאומיים של ישראל באינתיפאדה השנייה. למרות שישראל היתה תחת מלחמת טרור רצחנית שהשתוללה במסעדות, אוטובוסים וקניונים, הפלסטינאים ״עשו לישראל בית ספר״ בהשפעה על דעת הקהל העולמית. זכורה במיוחד פרשת מוחמד א-דורה, הילד העזתי שנטען כי נהרג מאש צה״ל לעיני המלצמות, בעוד ברבות השנים עמד הנראטיב הפלסטיני בעניין זה בסימן שאלה כבד. 

אחרי מלחמת לבנון השניה החליטה ממשלת ישראל להקים מערך הסברה לאומי במשרד ראש הממשלה ותחתיו את מטה ההסברה הלאומי, על מנת שיהיה גורם בכיר שיתכלל את מאמצי ההסברה של המדינה. עם השנים מערך ההסברה הלאומי הפך לזרוע דוברות של ראש הממשלה, רוקן מתוכן והשפעה אמיתית וכן מתקנים ועובדים. במקביל, הממשלה הסתאבה בעוד ועוד גורמי הסברה תחת משרדים שונים: הוקמו יחידות, פרוייקטים, חמ״לים ומחלקות שנדדו בין ה-״משרד לעניינים אסטרטגיים״ ל-״משרד ההסברה״, סופחו למשרד החוץ והפכו שם לילד חורג ומקופח, עברו משם למשרד התפוצות, והכל כשלמונים פוליטיים וצ׳ופרים לשרים שהרגישו שמגיע להם עוד קצת תקציב. 

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל מצאנו את עצמנו עם משרד הסברה שקיבל תקציב נדיב, סמכויות ותקנים אבל לא הצליח לבנות יכולות הסברה ולא ידע לתכלל את כל זרועות הממשלה העוסקות בדבר. לצידו נלחמים זה בזה משרדי החוץ, התפוצות, דובר צה״ל ואחרים. מערך ההסברה הלאומי במשרד ראה״מ שהוקם מתוקף החלטת ממשלה היה קליפה מרוקנת וגם דוברים שגויסו אליו, כמו אילון לוי, מצאו דרכם החוצה מסיבות תמוהות. התחום התנהל בכאוס טוטאלי, בזבזנות תקציבית והיעדר מומחיות וניהול. 

על משרד החוץ ראוי לשים דגש מיוחד. מטרתו בשגרה ובחירום היא לקיים דיפלומטיה מסורתית ודיפלומטיה ציבורית. היתה לו תשתית אדירה של נציגויות עם יכולות מחקר, הידוק שיתופי פעולה וקשרים עם גופים במדינות השונות ויכולת לעבוד עם התקשורת המקומית במדינות מפתח. המשרד סבל מהמחלה שרבים ממשרדי הממשלה הותיקים לוקים בה, והיא התקבעות הבינוניות בחסות הועדים, הנציבות והבירוקרטיה של העבודה בשירות הציבורי. המשרד התקשה מחד למשוך טאלנטים ומאידך להיפטר מעובדים שחוקים שאינם מתאימים וכך, במקום שממשלות ישראל יטפחו וירעננו את המשרד, החליטו להאיץ את התפרקותו, לקצץ, להקטין ולהחליש אותו עוד יותר וגם למלא נציגויות ב-״דיפלומטים״ חסרי הבנה ויכולת בתחום מטעמים פוליטיים. ג׳וב, מה שנקרא. כך המדינה לא מפיקה ערך מקסימלי ממשרד שעדיין יש בו עובדים מצויינים, תקציבים, תשתיות וכו׳. 

לכאוס נכנסה החברה האזרחית שפעלה מייד עם פרוץ המלחמה. היא כללה משפיעני רשת כמו אלה קינן שהקימו מערכי הפצת תוכן, קבוצות הייטק שעסקו בניטור תכנים מסיתים ושקריים והסרתם, אנשים פרטיים שנזעקו לערוצי הטלוויזיה בעולם, ארגונים כמו Stand With Us שיצרו תכנים לרשתות ותדרוכים קבועים וקהילות יהודיות שהפיצו מענה לדיסאינפורמציה. 

היו גם משרדי ממשלה שעבדו קשה מאותו הבוקר השחור ועד היום. עובדים מסורים במשרד החוץ, בדובר צה״ל, במשרד התפוצות ועוד הקדישו לילות וימים להסברה והשפעה, אך בלא ניהול מאורגן, מסודר, מתוכנן, אי אפשר למצות כהלכה גם את הטאלנטים המצויינים ביותר.

התוכן 

מכיוון שאין נראטיב לאומי ברור שנועד לייצר אימפקט אסטרטגי משמעותי, אין כלי מחקר, מדידה והערכה רציניים ואין ניהול ותיאום של התחום המפוצל לאינספור משרדים, יחידות, גורמים בחברה האזרחית ומתנדבים - פעמים רבות מושקע זמן יקר ביצירת תוכן לא רלוונטי. 

לתקשורת המסורתית נשלחים פעמים רבות (אם בכלל נשלחים) דוברים שאינם מתאימים לבמה הרלוונטית הזו. בטיקטוק, פלטפורמה שבה הקהל מחפש תוכן אותנטי ופשוט, מקודמים פעמים רבות סרטונים פומפוזיים שהצופים אפילו לא טורחים להתעכב עליהם. פעמים רבות נוצרים ומוקדמים תכנים שלא מתחשבים בניואנסים של קהלי היעד אליהם הם מיועדים ומייצרים יותר נזק מתועלת. 

הרבה תכנים ברשת מגוייסים למטרה ראויה של מלחמה על האמת. אבל חלק גדול מהתוכן פשוט לא רלוונטי לקהל או לפלטפורמה בה הוא נמצא. 

הערוץ 

ישראל נסמכת על ארבעה סוגי ערוצי הפצת תוכן:

• דקות השידור המעטות והמוטות שהיא מקבלת בערוצי מדיה קלאסיים כמו CNN, NBC, ובעיתונות המיינסטרים.

• קמפיינים ממומנים בעולם (שלטי חוצות, דיגיטל, טלוויזיה וכו). זה ערוץ מוגבל ביותר מכיוון שבהרבה מהפלטפורמות לא מקבלים פרסום של מדינות בנושאים גיאופוליטיים.  

•  יוצרי תוכן יהודיים ופרו-ישראלים. חלקם מאוגדים ברשת יוצרים ומשפיענים שהמדינה מנהלת איתם קשר. גם זה ערוץ מוגבל מכיוון שבסופו של דבר רובם מקבלים חשיפה בתוך ״תיבות תהודה״ של קהלים תומכי ישראל ממילא. 

• ערוצי תוכן רשמיים של המדינה: ערוצי אינסטגרם, יוטיוב, פייסבוק ואחרים שמזוהים עם המדינה באופן רשמי. 

לצערנו, לאור ההנדסה של הרשתות החברתיות וההטייה של התקשורת המסורתית, תוכן של צד האמת לא מגיע כמעט בכלל מחוץ לתיבות התהודה של הקהל האוהד ממילא. בני אדם הולכים ונסגרים בתוך אלגוריתמים שמציגים להם את מה שהם אוהבים ומסכימים איתו, או תכנים שעולים על ידי חברים שלהם ועמודים אחריהם הם עוקבים. 

כרגע ישראל, העם היהודי והתומכים במערב מתקשים לפרוץ את תיבות התהודה הפנימיות הללו, בעוד גורמים עוינים לסדר המערבי הצליחו לייצר אחיזה חזקה מאד בקהלים רבים ומגוונים בעולם. 

הגנה 

גם בהחלטת הממשלה בה הוחלט על הקמת מערך ההסברה הלאומי, לא ניתנה הדעת להקמת ״כיפת ברזל״ טכנולוגית נגד מפעלי השקרים והרעל ששוחקים את ישראל. כפי שצוין מוקדם יותר במסמך, הרשתות החברתיות, הרשתות החברתיות, הקמפוסים והחברה האזרחית, מנוצלים לרעה על ידי כוחות עוינים בסדר גודל מדינתי להפצת תיאוריות קונספירציה, שקרים ודעות קיצוניות. 

ראשית, המדינה מתקשה להזים שמועות ושקרים שמפוצים נגדה. 

כשהופצה בתקשורת המיינסטרים האירופאית והאמריקאית עלילת הדם על טיל ישראלי שהפציץ את בית החולים אל-אהלי, טיל שהתברר כשיגור פלסטיני כושל, לקח למדינה שעות רבות להגיב באופן רשמי. הרצון לסיים תחקיר, להגיב באופן מקצועי עם מספיק ראיות ומידע מבוסס ובדוק ובכך לשמר את אמינות מערכות הדוברות הרשמיות של המדינה, הוא שאיפה ברורה לחלוטין. ויחד עם זאת, לישראל חייב להיות פרוטוקול עצירת כדורי שלג כאלה בזמן אמת. בעוד דובר צה״ל, משרד החוץ, משרד התפוצות האמון להסברה ומערך ההסברה במשרד ראה״מ התמהמהו, יוצרי תוכן כבר חתכו סרטונים שעלו באל-ג׳זירה וחדשות 12 והראו שהטיל הפוגע שוגר מתוך הרצועה. 

שנית, טכנולוגיות להעצמת השקר ודריסת מידע אינפורמטיבי מייצרות הרס בקנה אדיר. מחקר מרתק של חברת XPOZ חשף איך עלילת הדם על הטיל הישראלי באל-אהלי התפשטה בזכות רשת צפופה של בוטים ואווטרים בתחפושת ולמעשה הצליחה להשתלט על השיח ברשתות, לדחוק כל נראטיב אחר ולקבע בתודעה את הפשע הישראלי לכאורה. מחקר של חברת Cybra הראה שכרבע מהטראפיק ברשתות חברתיות של משפיענים אנטי-ישראלים בולטים מגיע מרשתות בוטים שפועלות בצורה מתואמת כדי להעצים חשיפה לתכנים של אותם משפיענים תוך מניפולציה על האלגוריתמים. 

לישראל אין היום ״כיפת ברזל״ לאיתור ויירוט מבצעי השפעה מתוחכמים נגד אזרחיה ולא נגד שמה הטוב. בתחילת המלחמה הוקמו מסגרות אזרחיות לאיתור תכנים מסיתים ורשתות בוטים שמנצלים לרעה רשתות חברתיות ומשפיעים גם על הסיקור בתקשורת המסורתית והן הצליחו לחסום ולהסיר הרבה מרשתות ההשפעה העוינות שפועלות בניגוד לכללי הרשתות החברתיות ולעתים בניגוד לחוק. למדינה יש ערוצי דיווח על תוכן מסית ולא חוקי ומפעם לפעם היא מצליחה לקצור הישגים חשובים. אך כל המאמצים הללו הם, נכון לעת עתה, נקודתיים וקטנים בהיקפים שלהם לעומת מנגנוני המניפולציה הממומנים ומתואמים. 

פרק ז׳ - תכנית ״למען האמת״ - כך נבנה את יכולות ההשפעה והתודעה של מדינת ישראל והעם היהודי. 

משרד ראש הממשלה, יחד עם הגופים הלאומיים היהודיים (ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, קרן היסוד, הקרן הקיימת לישראל והקהילות היהודיות ברחבי העולם), משרדי הממשלה העוסקים בדוברות והסברה  וארגוני החברה האזרחית יבנו את ״מכונת למען האמת״ - מכונה מקצועית, מתוקתקת שמרכיביה פועלים בתיאום כמו מכונה שוויצרית ונלחמים מסביב לשעון על האמת. 

מכונת ״למען האמת״ תיבנה על בסיס מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה ובסיוע המוסדות הלאומיים. בשל החשיבות הלאומית העליונה בכניסת ישראל לזירת ההשפעה והתודעה, המערך יקבל מעמד של רשות סטטורית נפרדת עם סמכויות מוגדרות, עצמאות וכלים וייבנה כמכונה לכל דבר. יבוטלו ויאוחדו אינספור היחידות והמשרדים שעוסקים בתחום ודורכים זה לזה על הרגליים. אין צורך במשרד תפוצות ואין צורך במשרד הסברה. אין צורך ביחידות נפרדות שמנהלות קמפיינים בחו״ל במשרד החוץ ובמשרדים אחרים. מספר השחקנים יצטמצם והם כולם יוכפפו לדרקטיבה מקצועית מחייבת של משרד ראש הממשלה. תחתיו יוקמו:

1. זרוע המחקר
   

   • זרוע שתחקור באופן קבוע דעת קהל, טרנדים, תפיסות ומסרים אסטרטגיים בקהלי יעד בכל רחבי העולם. 

   • הזרוע תעסיק מכוני מחקר ואסטרטגים מהשורה הראשונה במדינות יעד שונות וגם תפתח יכולות מחקר טכנולוגיות של איסוף דאטה משיח ברשתות ובתקשורת וניתוח שלו

   • הזרוע תנסח ותאשרר אחת לשנה את ה-״סיפור״ הישראלי, הנראטיב האסטרטגי של מדינת ישראל כלפי חוץ, זה שיאפשר לנו לממש את מטרותינו המדיניות.

   • בשגרה - כאחת לחודש הזרוע תנסח את דפי המסרים הלאומיים בענייני חוץ ובטחון, בהתחשב בנראטיב הלאומי. בחירום - אחת ליום ולפי הצורך הזרוע תנסח את דפי המסרים הלאומיים בענייני חוץ ובטחון.
     

2. זרוע התיאום
   

   • מטרת זרוע התיאום לוודא שהמידע, האסטרטגיה והמסרים הלאומיים יוטמעו בקרב כל הגופים והשותפים שעוסקים בהשפעה, תודעה והסברה. 

   • יוקם ״שולחן גופי הסברה״ לאומי שחברים בו כל הגופים הממשלתיים שעוסקים בדברור והסברה כלפי חוץ (כולל דובר צה״ל, משרד החוץ, ועוד).

   • יוקם ״שולחן קהיליית ההשפעה״ שבו יהיו חברים המוסדות הלאומיים, ארגונים ועמותות שעוסקים בהסברה, השפעה ותודעה, ומשפיענים וערוצי תוכן בולטים לצד הגופים הממשלתיים. 

     • יהיה דגש על למידה מהשטח למעלה, מנציגי השטח, הארגונים והפעילים מה דעתם לגבי האתגרים הלאומיים, המסרים.

   • יוקם ״פורום הלבנת חומרים״ שיוודא בשגרה ובחירום שחומרים שיש להם ערך הסברתי רב מקבלים אישור, לעתים תוך עריכה או מגבלות, לצאת לגופי ההסברה השונים מהר ככל הניתן. 

   • בשגרה - הזרוע תקיים סדנאות, הרצאות, מפגשים והעברת מסרים לתיאום בין כל הגופים השותפים וכן תפגיש אותם בשולחנות הרלוונטיים אחת לרבעון. 

   • בחירום - הזרוע תקיים תדרוך יומי או שבועי לכל גופי ההסברה, תודעה והשפעה הישראליים - הממשלתיים והחברה האזרחית.

   • זרוע התיאום תוציא דפי מסרים, חומרים (סרטונים, מסמכים), כללי עשה/אל תעשה - לכל הגופים השותפים בממשלה, במוסדות הלאומיים ובחברה האזרחית.
     

3. זרוע התוכן  

לחברה האזרחית יש שני יתרונות יחסיים אדירים על פני הממשלה: ראשית, היא לא ממשלה. לכן יש לה יכולת לזכות באמינות ואהדה גדולים יותר מכל גוף ממשלתי רשמי. שנית, ארגונים, עמותות ומשפיענים ״חיים את השטח״ ויודעים להגיב מהר יותר ובשפה מותאמת יותר לשיח העולמי. 

לממשלה יש שני יתרונות יחסיים משלה: ראשית, יש לה תקציבים ומשאבים עצומים (כסף, נציגויות בעולם וכו׳). שנית, יש לה גישה למידע קריטי - למשל, מידע מודיעני, וידאו של מצלמות אבטחה ועוד. 

• תפקיד הזרוע פנימה בתוך מערך ההסברה: דברור.המערך יבנה מחדש את יכולות הדברור הקלאסי עם דוברים רשמיים בכל השפות שמפתחים קשרים עם תקשורת מסורתית ומשפיענים בכל המדינות החשובות. כפי שגויס אילון לוי בתחילת המלחמה - ישראל תגייס 30 ״אילון לוי״. 
  

• תפקיד הזרוע החוצה עם גורמי הממשלה: תקצוב והכוונה. תפקיד המערך ביחסים שלו מול משרד החוץ, דובר צה״ל וכל גוף ממשלתי אחר שעוסק בהסברה, השפעה ותודעה כלפי חוץ יהיה לסייע בתקצוב ולאשר חומרים, מסרים והודעות חשובות אחרי שוידא שהם תואמים את הסיפור האסטרטגי ואת דפי המסרים האסטרטגיים של הממשלה. 
  

• תפקיד הזרוע החוצה לחברה האזרחית: הענקת מה שהחברה האזרחית צריכה ורוצה. מערך ההסברה הלאומי צריך להעמיד לרשות החברה האזרחית תקציבים לפרוייקטים - אם ירצו. מידע ומחקרים מהעולם - אם ירצו. סיוע בהגעה לממשלות, תקשורת וארגונים בחו״ל דרך מערך החוץ - אם ירצו. הממשלה תציע גישה למשאבים והתמיכה באופן אקטיבי והחברה הישראלית תשמש במה שהיא צריכה ורוצה. הממשלה מאפשרת תשתית הסברה, החברה הישראלית משתמשת בה כראות עיניה. ההתניה היחידה - ארגונים, משפיענים וקבוצות שפועלים יחד עם הממשלה, לא סותרים את הסיפור הישראלי כפי שנוסח ונכתב בפעילותם והתכנים אותם הם מוציאים. המוסדות הלאומיים ימלאו תפקיד משמעותי של סיוע לחברה האזרחית בתוכן, בתיאום עם הממשלה.
  

• זרוע ערוצי ההפצה
  

  • ערוצי הפצה ממשלתיים:

    • המערך יקים ערוצי הפצה בכל השפות ובכל הצורות: קבוצות עדכון בטלגרם לכתבים, ערוצים בכל הרשתות החברתיות בכל השפות, אתרים המרכזים תוכן ומסמכים ועוד. 

    • המערך יתמוך בחיזוק ושיקום משרד החוץ, כולל התחדשות המשרד ותיקצוב הולם שלו, בניית מערך ערוצי הפצת תוכן של שגרירויות וקונסוליות בארצותיהן והעצמת יכולות הדיפלומטיה הציבורית של משרד החוץ. 
      

  • ערוצי הפצה לא ממשלתיים: 

    • המערך ינטר את כל ערוצי התוכן הקיימים בחברה האזרחית ובשוק הפרטי איתם אפשר לעבוד בעת הצורך, כולל משפיענים בולטים, ערוצי יוטיוב, ערוצי חדשות בטלגרם ועוד. 

    • המערך יתמוך בהקמת כמה שיותר ערוצים לא ממשלתיים שמעוניינים להפיץ תוכן בשם האמת ומול מאמצי הדיס-אינפורמציה והשקרים הפוגעים בישראל ובמערב. התמיכה תהיה בכל דרך שימצא לנכון ערוץ ההפצה לפי צרכיו ורצונותיו. הממשלה תוכל לפעול בחיבור השקעות של גורמים פרטיים, דרך המוסדות הלאומיים, מבלי שתשקיע משאבים בעצמה בערוצי תוכן שאינם מעוניינים להיות מזוהים רשמית עם הממשלה.
      

• זרוע מדידה והערכה
  

  • זרוע שתמדוד ותעריך אפקטיביות של המסרים הלאומיים, של תוצרים (ראיונות בתקשורת, סרטונים ויראליים, מסיבות עיתונאים, קמפיינים של לפ״מ). 

  • זרוע המדידה וההערכה תפעל לתמוך במיזמים טכנולוגיים וארגונים מהמגזר הפרטי שיעזרו לה למדוד אפקטיביות והשפעה של כל פעולות ההסברה של הממשלה ושל הגופים הנתמכים והשותפים. 

  • הזרוע תציע מדידה והערכה לגופי החברה האזרחית. זרוע המדידה והערכה תציע למשפיענים, ארגונים וקבוצות הסברה שירותי מחקר שימדדו את אפקטיביות הפעילות שלהם באופן וולנטרי, ככל שירצו.
    

• זרוע ההגנה
  

  • הזרוע תשקיע ותפתח יכולות וטכנולוגיות ל:

    • זיהוי רשתות השפעה, בהן רשתות בוטים, טרולים, כספים אפורים של מדינות וגופים עוינים, רשתות השפעה בקמפוסים ובחברה האזרחית בעולם וכן חדירה של גורמים עוינים לתקשורת הממוסדת בעולם. 

    • נטרול רשתות ההשפעה הזרות על הקהל הישראלי ועל קהלים ידידותיים בעולם באמצעים שונים: חקיקה, לובי, חשיפות מידע בתקשורת ובפני מקבלי החלטות במדינות זרות וכן יכולות טכנולוגיות ואחרות. 

  • בזרוע יוקם צוות רגולטורי שיעסוק בהחלת רגולציה על רשתות חברתיות בישראל ובתיאום מהלכים רגולטוריים עם מדינות אירופה וארה״ב. מטרת הצוות להילחם נגד רשתות השפעה זדוניות זרות על תודעת המונים ולא הצרת חופש הביטוי בישראל:

    • הצוות ייטול את האחריות והסמכות לעסוק ברגולציה על רשתות חברתיות ובפנייה לרשתות להסרת תכנים מהצוות הקיים כעת במשרד המשפטים.

    • הצוות יכלול משפטנים, חוקרי מדיה ומוחי רגולציה ויהיה כפוף הן למערך ההסברה הלאומי במשרד ראה״מ והן, מקצועית, לייעוץ המשפטי לממשלה.

    • הצוות יקיים קשר קבוע עם רגולטורים מקבילים במדינות המפתח ויקיים שולחן עגול קבוע איתם.

    • הצוות יקדם יוזמות רגולציה עם מדינות נוספות בתחום השקיפות של הרשתות החברתיות. ב-2023 ובספטמבר 2024 פורסמו מחקרים של מכון המחקר NCRI וחוקרים מאוניברסיטת ראטגרס שהצביע על הטיית תכנים בטיקטוק לאור אינטרסים של ממשלת סין. לאחר פרסום המחקר הראשון בניו יורק טיימס, חסמה טיקטוק את האפשרות לגשת למידע שאיפשר את המחקר הזה. העולם המערבי צריך לדעת אילו טרנדים צומחים במהירות בטיקטוק, כמה סרטונים, למשל, מופיעים תחת האשטגים כמו ״אינתיפאדה״ ומאילו מדינות הם ״נדחפים״ לארה״ב ולאירופה. אנחנו צריכים לדעת מיהם צוותי בדיקת העובדות של הרשתות החברתיות, היכן הם יושבים, מה המדיניות שלהם ואיך הם פועלים. 

    • הצוות יקדם יוזמות רגולציה על רשתות חברתיות בכל הנוגע לאחריות המוטלת עליהן לגבי מתן ביטוי לתוכן מסית, אלים או לא חוקי. 

סיום

ישראל מצליחה להביא הישגים פנומנליים בחזית הקינטית. מבצעים מרהיבים על אדמת איראן, חיסולים מתוחכמים בתימן, ביפרים מתפוצצים בלבנון. אבל בחזית חשובה לא פחות, חזית התודעה, אנחנו כלל לא נמצאים. יש שם פשיטה אסטרטגית רחבת היקף של אויבים שפוגעים אנושות ביכולת של המדינה להתקיים ואנחנו מושכים בכתפינו. 

בטוח שהתכנית שלי לא מושלמת. שיש בה פגמים וחוסרים. אפשר להתווכח על כל חלק בה. אבל אולי, רק אולי, היא יכולה גם להוות תכנית עבודה לבניית מכונה ישראלית שתילחם למען האמת. 

כפי שכתבתי, אין לי צורך בקרדיט, לא מחפש ג׳וב, לא שישלמו לי.

אם יהיה שר או ראש ממשלה שיאמץ את הגישה שלי וההצעות שלי ויאמר שהן שלו ושלו בלבד - אפרגן ואמחא כפיים. העם היהודי צריך לצאת למלחמה על האמת ונגד השקר. ומי יודע? אולי אם נצליח להביס את השקר, ניתן השראה לעמים אחרים ונסייע בקרב נגד הרס המערב. אולי מציון עוד תצא תורה.