חלק ג׳ בסדרה של שישה מאמרים
אנחנו חיים בעידן שבו השקר משגשג. הקורבן הבולט ביותר כעת הוא העם היהודי. כפי שפירטתי בפרק א׳ של סדרת המאמרים, קמפיינים אנטישמיים צצו ב-8 באוקטובר, כשעדיין אף חייל ישראלי לא נכנס לעזה.
צונאמי אדיר של דיסאינפורמציה מכה בחופי הדמוקרטיה המערבית. אומות חופשיות טובעות תחת גלים גואים של שקרים, והמחיר הכבד ביותר משולם על ידי אלו הנמצאים בחזית, ובעיקר ישראל. אך הצונאמי מדובר בתוצאה של מפעלי דיסאינפורמציה מהונדסים, ממומנים היטב ומתקדמים, הפועלים נגד יסודות העולם החופשי בכלל ונגד העם היהודי בפרט.
בסדרת מאמרים זו אני חושף את ארבעת מפעלי השקרים וההקצנה העיקריים שפועלים נגד ישראל ונגד המערב: איראן, רוסיה, סין וקטאר. אתם מוזמנים לקרוא את הפרק הראשון בסדרה שבין השאר דן בהשלכות של קמפייני התרעלה נגדנו ובמחירים אותם אנו משלמים.
בפרק הזה: סין
איזה חמוד איציק הסיני!
בטח נתקלתם באיציק, הסיני האהוב עלינו, דובר העברית השוטפת, שאפילו קרא לבנו ״עברי״ ומקריא לו את ״מעשה בחמישה בלונים״. איציק הסיני הוא כוכב רשת שבעיקר פועל באמצעות היוטיוב והפייסבוק ומטרתו ״לקרב בין התרבויות״ (הסינית והישראלית) ולהפיג דעות קדומות. מלבד סרטונים באינטרנט, איציק נהג להתראיין בכל ערוצי הטלוויזיה המובילים בשנים האחרונות, היה שותף בסדרת כתבות ״תיירותיות״ עם אתר וואלה, ובכלל, היה יקיר התקשורת הישראלית. עם תחילת הקורונה הוא אפילו הכריז על תרומה של 10,000 מסיכות פנים לבתי חולים בישראל שחוו מחסור וקיבל כמובן תשואות של אנשי רפואה ותקשורת. מאז תחילת המלחמה בעזה, יש לציין, לא העלה תכנים חדשים ביוטיוב.
שמו האמיתי של ״איציק״ הוא שי שיאוצ׳י והוא עובד של ״הרדיו הבין לאומי של סין״. מדובר למעשה בזרוע תעמולה שכפופה למפלגה הקומוניסטית של סין ופועלת במדינות רבות, בין השאר באמצעות משפיענים מקומיים אבל גם באמצעים אחרים, כאלה שהדליקו נורות אדומות במדינות שונות. בישראל, למשל, שילמה זרוע התעמולה הזו 800,000 ש״ח לתאגיד השידור הציבורי תמורת הפקה משותפת של סרטוני דיגיטל, עסקה שהתאגיד ניסה להסתיר ופרטיה נחשפו תודות לבקשת חופש מידע.
ה-איציקים הסיניים״ שפועלים במדינות שונות הם קצה קרחון של מבצע השפעה נרחב היקף על דעת הקהל והוא חלק מתפיסה עמוקה מאד של החשיבות של שליטה בידע ובמסרים עבור המשטר הסיני שיש לו שאיפות גיאופליטיות ארוכות טווח.
תורת ההפעלה של מלחמת ההשפעה הסינית
התיאבון של סין להשפעה על דעת קהל הוא לא עניין מקרי אלא חלק מתפיסת עולם מגובשת, אסטרטגית וכזו שמתכננת עשורים קדימה. באוגוסט 2013 נאם נשיא הרפובליקה העממית של סין, שי ג׳ינפינג, ב- ״ועידת העבודה הלאומית לתעמולה ואידיאולוגיה״. בנאומו שטח את משנתו ולפיה התפוררות של משטרים מתחילה פעמים רבות בהתפוררות הלגיטימציה האידיאולוגית והתודעתית שיש להם ולכן, אסור להזניח את זירת התודעה וההשפעה, הן פנימה לתוך סין והן ב-״שליטה על השיח״ ופרופוגנדה מחוץ לסין. ״אם לא נצליח לעשות זאת ונשתרך מאחור״, טען, ״זו תהיה טעות היסטורית ובלתי הפיכה!״. בנאום מ - 2016 אמר שי: ״בכל מקום בו נמצאים הקוראים, בכל מקום בו נמצאים הצופים, לשם צריכה הפרופגנדה להרחיב את אחיזתה״.
ואכן, זרוע התעמולה עוסקת בהשפעה על דעת קהל באמצעות כלי תקשורת במדינות שונות. בין אם בשיתופי פעולה של משפיענים כגון איציק הסיני עם כלי תקשורת מקומיים ובין אם רכישת כלי תקשורת והטיית הסיקור בהם.
קחו לדוגמה את תחנת הרדיו WCRW שמשדרת בעיר החשובה ביותר בארה״ב, בוושינגטון הבירה, ונקנתה על ידי זרוע התעמולה הסינית באמצעות שרשור של חברות. הרדיו בוושינגטון בבעלות הסינית החדשה עמד למבחן ב-2015 כאשר שרי חוץ מעשר מדינות תקפו את סין על איים מלאכותיים שהיא בונה בים סין הדרומי, מתוך מטרה, לטענתם, לבנות נכסים צבאיים באיזור. סין דחתה את הטענות כמובן והנה, לרדיו שמשדר בבירת ארה״ב היתה זווית רעננה ושונה על המשבר הדיפלומטי. לטענתו, מדובר במתיחות שנגרמת דווקא בגלל אמריקה (או: ״כוחות זרים״), המנסה לכפות עצמה על אסיה תוך שימוש בטענות שקריות.
עם הזמן התברר שאכן, סין בנתה על האיים המלאכותיים בסיסי צבא אימתניים עם בונקרים, מסלולי המראה למתקפה אווירית נרחבת, חוות מכ״מים ומתקני מודיעין ואפילו ערי מגורים לכוחות הצבא שישונעו לשם לקראת מלחמה. המתקנים אף צולמו על ידי הרחפן של עזרא אקאיאן, צלם עטור פרסים.
הצפת כלי תקשורת מערביים בכסף סיני, בין אם זה בשת״פים של איציק הסיני עם וואלה או רכישת תחנות רדיו, על מנת לקנות אותם לטובת השפעה היא פרקטיקה שיש בה היגיון. בזמן שבמערב כלי תקשורת ועיתונאים נאנקים תחת חרבות קיצוצים, פיטורים וסגירה, הכסף הסיני מפתה רבים מהם להצטרף למכונת התעמולה הסינית, בין אם ביודעין או שלא, כפי שתואר כבר ב- 2018 בגרדיאן הבריטי. לטענת תחקיר רויטרס, ישנן כ- 33 תחנות רדיו ב- 14 מדינות שגרעין השליטה בהן נקנה על ידי הרדיו הבין לאומי של סין. מלבד ניסיונות השתלטות על כלי תקשורת במערב והקמת רשתות הפצת תכנים עם חזות ידידותית וחביבה על ידי יוצרי תוכן, סין פועלת בנמרצות גם כדי להוציא משלחות עיתונאים ממדינות מערביות לסין, שם הם עוברים דרך מכונת התעמולה של המפלגה הקומוניסטית.
למה זה קשור אלינו?
טרם השבעה באוקטובר, רוב הישראלים לא חששו מסין או ראו בה מדינה עוינת. התהדקות קשרים כלכליים, תרבותיים ודיפלומטיים לאורך השנים, הטעו לחשוב שאולי סין פיתחה יחסי ידידות עם ישראל. אמנם, אישית אינני חושב שלסין יש עוינות מיוחדת כלפי ישראל. אך חשוב להבחין שבבסיס מדיניות החוץ הסינית נמצא המאבק של ה-״דרום הגלובלי״ נגד יסודות הסדר העולמי הקיים בהובלת ארצות הברית. המלחמה בעזה העניקה לסין הזדמנות להציג את ארצות הברית כמעצמה צבועה ואגרסיבית שתומכת בישראל הטובחת בפלסטינים, לכאורה, בעוד ארצות הברית עצמה משמיעה ביקורת כנגד סין ושותפותיה.
מאז השבעה באוקטובר סין בחרה צד: שגריר סין באו״ם טען שישראל ״כובשת את הפלסטינאים״, נשיא סין ומשרד החוץ החלו לדבר על ״זכות השיבה״ של הפלסטינאים, שר החוץ הסיני הזמין את אסמעיל הניה לפגישה לבבית בדוחא ועוד. מה קורה כאשר מתחברת תפיסת ההשפעה והפרופוגנדה הסינית עם האינטרסים המדיניים שלה, במקרה שלנו - עמידה לצד חמאס?
יש שיאמרו שכלי התקשורת העוצמתי ביותר שמפעילה סין כחלק ממלחמת הפרופוגנדה במערב הוא טיקטוק - פלטפורמת התוכן הפופולרית המוחזקת על ידי חברת בייטדאנס הסינית.
חלק מהקוראים עשויים לחשוב שטיקטוק היא פלטפורמה שולית של ריקודים, סרטי חתולים וטרנדים משונים של ילדים. אבל מדובר באחד הכלים הכי משפיעים היום על תפיסות ציבוריות במערב. מחקר של מכון PEW הראה שטיקטוק זינקה לצמרת של אפליקציות בהן צורכים אמריקאים חדשות: כ- 40% מהצעירים צורכים את החדשות שלהם בטיקטוק, וב-2024 שיעור המשתמשים שצורך בה חדשות עומד על 52%, שנייה רק לאיקס (טוויטר).
מחקר של חברת סימילר ווב חשף שיש יותר צפיות בטיקטוק לסרטונים פרו-פלסטינאים מאשר כלל הכניסות לכלל אתרי החדשות בכלל הנושאים בארה״ב.
בשורה התחתונה: אמריקאים (ואירופאים), בעיקר צעירים אך לא רק, מעצבים את תפיסות העולם שלהם וצורכים מידע וחדשות בטיקטוק. מה שמתרחש בפלטפורמה משפיע ישירות על הגיאו-פוליטיקה ועל הלחצים המופעלים על ממשלות וארגונים בין לאומיים.
ובכן, אז מה קורה שם?
מתחילת המלחמה יש תחושה בקרב ישראלים רבים שהפלטרפומה מוצפת בתכנים אנטישמיים ואנטי-ישראליים ומשתיקה את יוצרי התוכן הפרו-ישראליים. אני עצמי, כעובד בכיר לשעבר בטיקטוק, התרעתי על כך לחברה במסמך פנימי חריף מאד שדלף לתקשורת האמריקאית והעיד על כך שיש מנגנוני הטיית תוכן מסודרים, ורשת של עובדים בתפקידים רגישים שתומכים בחות׳ים, בטרור ובעמדות קיצוניות נגד ישראל. כך, למשל, כפי שנחשף בפורבס האמריקאי, סרטונים שנועדו להעלות מודעות לסוגיית החטופים נפסלו בטענה שהם ״פוליטיים מדי״ בעוד סרטונים, במימון כבד, שמציגים ילדים בהריסות של עזה ומספרים על ההפצצות של צה״ל וההרעבה כביכול, קיבלו אישור להתפרסם ומציפים עיניים של צעירים בעולם. את הסיפור האישי שלי ואת העדויות השונות שלי ושל עובדים אחרים לא אפרט פה, תוכלו למצוא אותם בכתבה אליה התראיינתי בערוץ 12 או במקור ראשון (בעברית), או, למשל בטלגרף הבריטי ובניו יורק טיימס.
הסיפור שלי, שהגיע לשימוע בסנאט שנערך למנכ״ל טיקטוק, הצית רצף של מחקרים ובדיקות של גופים אחרים שהוכיחו לכאורה גם מחקרית, ולא רק אנקדוטלית, שיש דברים בגו. אנתוני גולדבלום חשף שעל כל צפייה בסרטון טיקטוק פרו-ישראלי, היו 54 צפיות בסרטוני טיקטוק נגד ישראל. במחקר של הוול סטריט ג׳ורנל, הקים העיתון פרופילים חדשים לחלוטין בטיקטוק, ללא היסטוריית צפייה בסרטונים, והגדיר אותם כפרופילים של ילדים בני 13. המחקר הוכיח שתוך זמן קצר מאד אותם ילדים מוצפים בתכנים מתוך המלחמה בעזה, עם הטייה ברורה מאד נגד ישראל.
סקר שפורסם בתחילת המלחמה גם הצביע על התוצאה של ההטייה הזו: שהיה של חצי שעה או יותר בטיקטוק, לפי המחקר, מגדילה את הסיכוי של המשתמש להחזיק בדעות אנטישמיות ואנטי-ישראליות ב- 17% וכן התגלה שמשתמשים קבועים בטיקטוק יותר מאמינים שיהודים הם אנשים בלתי אמינים בעסקים ולא נאמנים לאמריקה. משתמשי טיקטוק גם נוטים פחות להסכים שלישראל יש זכות להגן על עצמה מפני אויביה.
בפרק קודם בסדרת המאמרים הזו דנתי במאמצי התעמולה וההשפעה של קטאר. סיפרתי שם על נקודת השקה אחת, שנחשפה בחדשות 12 לאחרונה, בין מכונת התעמולה הסינית, כביכול, טיקטוק, לבין מכונת התעמולה הקטארית, לכאורה, אלג׳זירה:
כאשר סרטון בטיקטוק מדווח כדיסאינפורמציה, הוא נשלח לצוות ״בודקי עובדות״ ושם, בכל הנוגע למלחמה בעזה, ברוב המקרים בודקי העובדות נסמכים על אל-ג׳זירה כמקור עיקרי להחליט מה אמת ומה שקר. ברור שמבחינתנו, כישראלים, ההטייה ברורה: אם טיקטוק בוחרת להשתמש באל-ג׳זירה כפלטפורמה עיקרית להחליט מה אמת ומה שקר, הרי זה באופן טבעי מטה את הסיקור בפלטפורמה כולה.
בשורה התחתונה: טיקטוק, שמעצבת דעת קהל של דורות שלמים בעולם המערבי, הפכה לאחד ממכשירי הפצת התעמולה האנטישמית והאנטי-ישראלית היעילה והמשמעותית ביותר.
היום זאת ישראל - מחר, מי יודע?
השבוע (מאמר זה מתפרסם בדצמבר 2024), פרסם בית המשפט לערעורים בארה״ב את החלטתו בדבר עתירתה של טיקטוק נגד החוק האמריקאי להפרדת טיקטוק מהבעלות הסינית שלה. לפני מספר חודשים, כזכור, עבר ברוב עצום (דמוקרטים ורפובליקנים) חוק הן בקונגרס והן בסנאט האמריקאים, שייאלץ את חברת האם הסינית למכור את טיקטוק לגוף שאינו בשליטת מדינה עוינת, ולא- האפליקציה תיחסם. האמריקאים חשדו בבייטדאנס לאורך שנים ושתי טענות עיקריות הועלו לגבי אחזקתה בטיקטוק.
החשש הראשון היה, כפי שהעליתי במאמר זה, שטיקטוק משמשת ככלי הנדסת תודעה בידיים של גורם עוין. החשיפה התקשורתית של המסמך שלי, כעובד בכיר לשעבר בטיקטוק, העניקה הצצה לניסיונות הטיוח של החברה להטיית תוכן מובנית שמשרתת את ציר סין-חמאס-איראן ויכול להיות שנתנה חיזוק לתחושות של האמריקאים שמישהו משחק, במודע, במוחם של צעירים במערב. במקביל, פורסם מחקר מאלף של מכון מחקר בשם NCRI שטען שיש בטיקטוק הטיית תכנים שהולמת את האינטרסים של ממשלת סין.
במחקר, שפורסם בניו יורק טיימס בחנו החוקרים מה נפח התכנים בטיקטוק מול אינסטגרם בנושאים שונים. הם גילו שכמעט בכל הנושאים ה-״רגילים״ יש יחס של בערך 2 תכנים באינסטגרם על כל תוכן אחד בטיקטוק. כך היחס של 1:2 נשמר בנושאים כמו טיילור סוויפט, הסרט בארבי, כריסטיאנו רונאלדו. לפעמים היחס קצת גבוה או קצת נמוך יותר. וגם ברוב הנושאים הפוליטיים - טראמפ, ביידן, הפלות, היחס בין כמות הפרסומים באינסטגרם לזו שבטיקטוק יחסית נשאר דומה.
אבל בנושאים שיש לממשל הסיני אינטרס מובהק בהם, כך נטען על ידי החוקרים, טיקטוק מתנהגת לפתע בצורה מעוררת חשד ולא כמו רשת חברתית ״טבעית״. למשל, נושא האויגורים, המיעוט האתני שנטען כי ממשלת סין מדכאת באכזריות, זוכה לפי 11 יותר תכנים בממוצע באינסטגרם מאשר בטיקטוק, כלומר הנושא כמעט ״מושתק״ לטענת המחקר בטיקטוק. כך גם טיבט, עם יחס של 37.7:1, הונג קונג עם יחס של 181:1, כיכר טיאננמן, טאיוואן ועוד. גם תכנים פרו-ישראליים ויותר מזה פרו-אוקראינים מקבלים משמעותית פחות חשיפה בטיקטוק ממה שהיה ניתן לצפות אם היחס היה דומה לנושאים שאין לממשל הסיני עניין בהם.
מייד לאחר פרסום המחקר הזה, טיקטוק החליטה לחסום את הגישה לדאטה שאיפשרה את המחקר הזה ומחקרים אחרים ולמעשה לא מאפשרת היום לעשות מחקרים חיצוניים על התכנים באפליקציה.
החשש השני של האמריקאים היה שטיקטוק משמשת כזרוע איסוף מידע רגיש על אזרחים אמריקאים ובשל כפיפות חברת האם שלה, בייטדאנס, היא עשויה להעביר בכל עת מידע לממשל סין לבקשת הממשלה, כפי שמתחייב מהחוק הסיני. החשש הזה קיבל אישושים במספר מקרים, בין השאר פורסם שטיקטוק הפרה את מדיניות הפרטיות של גוגל ועל ידי שכבת הצפנה נוספת אספה מידע על המשתמשים ללא ידיעתם, החלה לאסוף מידע רגיש כמו מידע ביומטרי של המשתמשים מבלי להסביר למה המידע ישמש, ואף פורסם שטיקטוק ריגלה אחרי שני עיתונאים של ״פורבס״ באמצעות המידע שנאסף דרך האפליקציה, כדי לדעת האם נפגשו עם עובדי טיקטוק וקיבלו מהם מידע, מקרה חמור ביותר ששמור למדינות טוטליטריות כמו סין ולא לחברות מערביות.
לכל אלה הצטרף סיפור שפורסם בסמוך להצבעה על החקיקה להפרדת הבעלות הסינית מטיקטוק, לפיו עובדים לשעבר בחברה הודו שהתבקשו להעביר מידע על משתמשים אמריקנים לחברת האם הסינית, בניגוד להצהרות החברה בעבר. באפריל 2024 החליט לבסוף המחוקק האמריקאי, ברוב עצום של שתי המפלגות בקונגרס ובסנאט שטיקטוק היא אכן זרוע תעמולה וריגול של הממשל הסיני והיא סכנה לבטחון הלאומי ולכן היא חייבת להימכר לידיים לא-סיניות, ולא - תיחסם בארה״ב.
המלחמה בעזה היתה קטליזטור להעברת החוק נגד בייטדאנס בארה״ב, שכן, פעמים רבות אמרו האמריקאים שההטייה החמורה נגד ישראל בפלטפורמה, שמרעילה מוחות עם נראטיבים שקריים ודיסאינפורמציה, היא רק מקרה מבחן. היום זו ישראל - מחר זה יכול להיות כל נושא.
חינוך מחדש
סין עוסקת באופן פעיל מאוד בתחרות קשה על השפעה וכוח עם ארה"ב. היא רואה בתעמולה, שליטה במידע והשפעה אגרסיבית על דעת קהל במערב כלי קריטי במדיניות שלה, כפי שמנהיגיה טוענים בעצמם.
בתוך סין, המשטר מפעיל מחנות ל-״חינוך מחדש״ כפי שעולה בסדרת עדויות קשות בעיתונות העולמית בשנים האחרונות. לו יכלו הסינים, היו אולי שולחים את כלל אזרחי המערב לחינוך מחדש ושולטים בנראטיבים הנוגעים לאינטרסים של הממשל. מכיוון שאין באפשרותה של סין לשלוח את כולנו למחנות חינוך מחדש, היא מטפחת מכונת תעמולה ענקית שעיקרה רכישת ערוצי הפצת מדיה, ובראשם טיקטוק, שימוש במשפיענים והקמת תשתית עולמית להטיית סיקור. לאלה נוספים פרקטיקות שלא התעמקתי בהן במאמר כמו ניסונות למניפולציה על מנועי החיפוש באמצעות הצפתם במידע שקרי והפקת קמפיינים נרחבים ושקריים שמתוכננים בקפידה לטוויטר ויוטיוב ומוחקים את פשעי המשטר הסיני.
החוק נגד טיקטוק בארה״ב וההקשר הישראלי מאז השבעה באוקטובר הם עניין טקטי לכל היותר במאבק הזה, שבינתיים המערב בכלל וישראל בפרט כמעט ולא נותנים עליו את הדעת.
לפרקים נוספים בסדרת המאמרים:
פרק ג׳- סין - לחצו כאן
פרק ד׳- רוסיה (יפורסם בקרוב)
פרק ה׳- איראן (יפורסם בקרוב)
פרק ו׳- למען האמת - מה ישראל יכולה וצריכה לעשות? (יפורסם בקרוב)
Comments