רגע השיא של אחת מהקלאסיקות האהובות, הקוסם מארץ עוץ, הוא המפגש של דורותי ונגרריה למסע עם הקוסם המסתורי. עד אז, נחשב הקוסם מעוץ למכשף נערץ וכל יכול. אך כשהגיעו דורותי, איש הפח, איש הקש והכלבלב טוטו למפגש המיוחל, הפיל הכלב את הפרגוד ומאחורי המסך התגלה קשיש שרלטן מאומהה. תצוגות הקסם, כך הסתבר, היו פירוטכניקה ותו-לא.
השבועות הראשונים למלחמה סיפקו לנו רגעים מבהילים שהרגישו בדיוק כמו נפילת הפרגוד. כולנו ידענו שהמדינה שלנו עובדת עקום והרבה דברים בה גרועים להפליא. אבל להתוודע לחידלון שלה, למשרדי ממשלה שלמים שהפכו לקליפה ריקה מתוכן, מתפוררת וחלולה - לזה לא ציפינו.
נהוג לזהות שלוש תגובות פיזיולוגיות אפשריות לסכנה: Freeze, Flight, Fight. עם פרוץ המלחמה מנהיגים ברחו, המוסדות קפאו, אבל האזרחים לחמו.
אין ישראלי שלא נצמד למסך בבוקר השביעי באוקטובר ושאל את עצמו: איפה המדינה? קרבנות הטבח בנובה צלצלו לדני קושמרו והתחננו בשידור חי להצלה. משפחות שיקיריהם מסמסים מהממ״ד בעוטף עלו לשידור מבולבלות. ה-״אולפנים״, שמאוחר יותר יהפכו למטרת החיצים העיקרית של ראש הממשלה, ענו להם, מבולבלים בעצמם, בזמן שהמדינה התפוגגה כליל.
בניגוד למנגנון המדינה שנעלם, על כל זרועותיו מהמנהיגות הפוליטית ועד למכונה הצבאית, גיבורי-העל העצמאיים של השבת השחורה כבר היו בפעולה. לוחמת משמר הגבול רוז לובין שחילצה אנשים מקיבוץ סעד עם כיתת הכוננות בה שירתה, ונפלה כחודש לאחר מכן בהגנה על ירושלים. האחים שרעבי שניצלו מהמסיבה ונלחמו לבדם מתוך טנק פגוע בעשרות מחבלים. ענבל ליברמן, הרבש״צית של ניר-עם שהצילה קיבוץ שלם. ענר שפירא שהדף רימון אחר רימון ממיגונית דמים נוראה והקריב את חייו בהירואיות שלא בטוח שראינו מאז קום המדינה.
שנים של מופעי להטוטים עם דיסקים וקלסרים ריקים וכנסים ב - INSS שבנו את האשליה שיש כוחות בטחון חזקים שמגיעים לכל פינה במזרח התיכון, שיש תכנית מוכנה לכל איום, קרסו ברגע אחד. אמירות הרהב הבומבסטיות נדמו באותו הבוקר בבעתה. זמן קצר לפני המלחמה אמר ראש המלל, צחי הנגבי, ש-״חמאס יהיה מורתע ל - 15 שנה!״. הפוליטיקאים והממסד הבטחוני והרמט״כלים ומכוני המחקר, כולם טפחו זה לזה על השכם עד ה- 6 באוקטובר, וכולם נדמו באותה השבת השחורה.
כמובן, שלא רק הפסאדה הבטחונית קרסה לנגד עינינו. בקוריאה הצפונית עומד כמעט שומם הכפר קייג׳ונג-דונג, שבו בתים מרשימים ושטחי חקלאות מעובדים. אבל הבתים הם לא יותר ממעטפת בטון ריקה, נטושה מאדם, עם טיימר שמכבה ומדליק את האורות כדי ליצור תחושת מגורים מדומיינית. מעל בתי הרפאים מתנוסס דגל ענק של קוריאה הצפונית וברחובות מושמעות כריזות עם מסרים לאומיים ונעימות קומוניסטיות. הסתבר שמשרדי הממשלה אמנם מאכלסים קלסרים, ועובדים, ומחשבים, אבל הם במידה רבה מעטפות בטון שלטוניות ריקות, כמו אותם בתים בקוריאה הצפונית.
גילינו שאין באמת מערך הסברה מתפקד. אזרחית אחת בשם אלה הקימה מערך הסברה יעיל ומסועף בזמן ששרת ההסברה חיפשה מדפסת. גילינו שאין מי שידאג לתושבים המפונים. קבוצות פייבוקס גייסו כספים, קיבוצים פתחו את בתי ההארחה, משפחות שלחו למפונים קופסאות אוכל מבושל, בזמן שיוסי שלי, מנכ״ל משרד ראש הממשלה, סירב למנות פרוייקטור לטיפול בעורף בגלל מלחמות אגו.
בזמן שגיבורות וגיבורים נלחמו בחזית, גיבורות וגיבורים נכנסו לואקום וניהלו את העורף. חלק גייסו כספים לאפודים וקסדות שהצילו לוחמים. קהילת מטפלים מופלאה התגייסה בהתנדבות ערב-ערב לסייע לשורדי מסיבת הנובה. מתנדבי זק״א שלא ישנו שבועיים בניסיון לתת כבוד הולם לשרידי הגופות מהעוטף ולהביא אותם לקבורה ראויה.
למה זה קרה?
המדינה ועסקניה פיתחו שיטה: ישראבלוף-קוסמטיקה.
מייק-אפ עבה שמבקש לכסות על בעיות אמיתיות שאינן מטופלות.
וכך הפך הממשל מזרוע ביצועית לרווחת האזרח לבור כסף ששואב מיסים לתוך ואקום.
בואו נראה איך עבדה השיטה לפני המלחמה.
קחו לדוגמה את התשתיות הלאומיות.
שרי תחבורה לדורותיהם, שמאלנים וימנים, גזרו סרטים בטקסי חנוכת מחלפים. לפעמים עשו כמה טקסים עם כמה סרטים לאותו מחלף: בכל פעם שסיימו לבנות עוד רמפה כונסו שוב העיתונאים והצלמים ונגזרו שוב הסרטים. בינתיים, תשתיות המדינה הוזנחו הזנחה פושעת. שדרה מקצועית במשרד התחבורה וחברות ממשלתיות התחלפה במינויים שנויים במחלוקת, פעילים פוליטיים וטרמפיסטים. פרוייקטים לאומיים התעכבו בגלל פוליטיקות קטנות. כך, כבר למעלה מעשור ברור שנתב״ג לקראת קריסה אבל החלטות לא-פופולריות להקמת נמל תעופה חדש נדחות שוב ושוב. תשתיות להסעת המונים מתעכבים בבירוקרטיה, שחיתות ועצלנות והפקקים הופכים להיות בלתי נסבלים. המחדלים הועלמו מאחורי הטקסים והודעות היח״צ. כמו תסרוקת הלוואה בריבית שלוקחת את המעט שיש על מנת לכסות בגסות את הקרחת שכולם רואים.
או, רק כדוגמה נוספת, הקריסה השקטה של ירושלים, שמסתתרת מאחורי חומה של הסתרה ואשליה ועליה מופעים אור-קוליים.
דוגמה נוספת היא עיר הבירה שלנו, ירושלים. בתוך פחות מעשור התדרדרה העיר מאשכול סוציו-אקונומי 4 לאשכול 3 (בשנת 2016) ומאשכול 3 לאשכול 2 (בשנת 2022). דיסקליימר: עבדתי מספר שנים כיועץ לפיתוח כלכלי לראה״ע ברקת וכדובר שלו. עוד דיסקליימר: סבתא שלי נולדה בבית שהיום הוא מסעדת אמא ולכן יש לי רגשות עזים לעיר. שלוש סיבות עיקריות ששלושתן נעוצות בשלטון המרכזי:
מזרח העיר - למעשה המדינה ״הדביקה״ לבירה רצף כפרים ערביים עוינים ועניים וקראה לזה ״איחוד ירושלים״. חלק מאותן ״שכונות״ ענק נתקעו מאחורי גדר הבטחון ואין שם דריסת רגל של העירייה או המדינה. אלה חממות אלימות ועוני ששואבות משאבי עתק מקופת המדינה והעירייה, ללא משילות ופיקוח. זו אבן ריחיים אדירה ששואבת את כל העיר למצולות אבל הנושא הזה טעון מדי פוליטית וגיאו פוליטית מכדי שייפתר.
ההתעצמות החרדית - שיעור החרדים בעיר גדל בעשורים האחרונים. המכונה של הפוליטיקה החרדית היעילה להפליא מצליחה להשאיר יותר חרדים מחוץ למעגל לימודי הליבה, התעסוקה והצבא. היא גם מצליחה להרחיב את התשתיות החברתיות החרדיות לשכונות שהיו חילוניות. אוכלוסיות חילוניות יצרניות נוטשות ואוכלוסיות חרדיות נתמכות מתחזקות. בנוסף, הכח של המפלגות החרדיות והחרדליות בעירייה גדל משמעותית וזה מעודד נטישה אדירה של חילונים וגם דתיים ליברליים.
נוסחת הארנונה המעוותת - בישראל כל תושב הוא הפסדי לעירייה גם אם הארנונה גבוהה יחסית. לעומת זאת, משרדים מניבים ארנונה גבוהה וצורכים מעט שירותים. כך, לעיר שיש בה מעט תושבים והרבה משרדים יש הרבה כסף והיא מעניקה איכות חיים גבוהה לתושביה. בירושלים היחס של עסקים/תושבים קטלני. בעיר מנסים לבנות מתחמי משרדים חדשים אבל זאת טיפה בים. כשיותר מחצי מהעיר (שכ׳ ערביות וחרדיות) עמוסות תושבים ומשפחות מרובות ילדים ומעוטות בשטחים מסחריים, הייטק, מגדלים וכו, לעיר אין סיכוי להציע שירותים ברמה גבוהה כמו שיש בתל אביב או הרצליה. על זה נוספת מלכודת הפטורים מארנונה. המדינה קבעה פטורים והנחות בארנונה למשפחות עניות. כך, רוב תושבי העיר שהם ממילא עניים, פטורים מארנונה, מה שמקטין עוד יותר את היכולת של העירייה להעניק רווחה, חינוך וסיוע ברמה גבוהה. ירושלים נתמכת על ידי נדבות של מיליארדים מהמדינה ועדיין ענייה וממשיכה להתדרדר עשורים. הוכחה מדהימה לתרבות של ממשלות ישראל להתעלם מבעיות, להסתיר אותן ולגלגל אותן, היא כותרת שמצאתי בכלכליסט מ - 2015: ״שר הפנים הבא לא יוכל להתעלם יותר מרפורמה בארנונה״. אפילו בכלכליסט לא האמינו שמאז פרסום הכותרת חמישה שרי פנים יכהנו ויתעלמו.
אבל את ההתרסקות הכלכלית והחברתית של ירושלים מטאטאת המדינה ומשפצת בישראבלוף-קוסמטיקה מיוחד. מיליוני שקלים מושקעים באירועי יום ירושלים חגיגיים, מופעים על החומות, זמרים שעולים מגוש דן לעיר ליום אחד ושרים בכיכר ספרא, טקסים ממלכתיים, חלוקת פרסים. המדינה משפצת חלונות ראווה יפהפיים לעיר ושופכת ערימות של כסף על זיקוקים וחגיגות, וכל זה על מנת להסיט את המבט מהמצוקות הקשות והבוץ הטובעני שבירתנו שוקעת בו.
בבטחון האישי, בחינוך, בכל מקום - ישראבלוף-קוסמטיקה.
איבדנו חצי מדינה לפרוקטשן, פשיעה חקלאית ואלימות בכבישים. לפי הנתונים האחרונים שפירסם מרכז טאוב, שיעור מקרי הרצח בחברה הערבית בישראל ״מככב״ לצד קולומביה ומקסיקו (מוזמנים לקרוא אצל ישי שנרב: ״המגזר הערבי בדרך לשיעורי רצח פלילי של מרכז אמריקה״) את המחדל כיסינו בישראבלוף-קוסמטיקה. המשטרה ביימה פשיטה על בית משפחה בדואית. במקרה חמור יותר, שוטרים השתילו נשק בביתו של אדם וערכו פשיטה על ביתו רק לצורך צילום סדרה שמפרגנת למחוז ירושלים. קיבלנו תצוגת תכלית מופלאה להוליווד המשטרתי של מדינת ישראל במקום לבטחון אישי אמיתי.
שינוי השם של המשרד לבטחון פנים ל-״בטחון לאומי״ לא הוריד את הפשיעה. הפרוייקטים המיוח״צנים של משרד ה-״נגב והגליל״ לא החזירו את המשילות לא בנגב ולא בגליל. היח״צנות וההצגות והתקציבים והקמפיינים לא כיסו את המשך החידלון.
הרשינו למערכת החינוך להתדרדר מתחת לרמה סבירה המתאימה למדינה מפותחת.
למעשה, יש שלוש מערכות חינוך בישראל. השכלה של עולם שני - מערכת החינוך שסביר להניח שאתם וילדיכם לומדים בה והיא מערכת החינוך הבינונית ומטה. אתם מחוייבים מתוקף חוק לשלוח את ילדיכם לבתי ספר שאינם מצליחים להעניק כישורים רלוונטיים לעולם שילדכם יחיה בו בעוד עשור ואפילו לא ידע בסיסי ברמה סבירה. השכלה של עולם שלישי - זאת בעיקר מערכת החינוך הערבית. במבחן פיז״ה נמצא שהערבים בישראל ממוקמים מתחת ל - 9 מתוך 10 המדינות הערביות שנבחנו. זה למעשה גרוע יותר מעולם שלישי. גם אני נדהמתי לשמוע את הנתון, אם אתם זקוקים להוכחה, קראו את המחקר המאלף של פרופ׳ דן בן דוד. ולבסוף, השכלה שהיא הרבה מתחת לעולם שלישי - זאת רוב מערכת החינוך החרדית. בה כלל אין לימודי ליבה והכסף מתבזבז על שכבת עסקנות ששודדת את עתידם של הילדים החרדים. 25% מהתינוקות בישראל הם חרדים והם יהיו קרבנות של מערכת ״חינוך״ שלא תאפשר להם להחזיק משק של מדינה מפותחת, עם מדע, בריאות ותעשייה של עולם ראשון. הם יוסללו למקצועות של מדינות מפגרות ועניות במקרה הרע, או מקצועות עסקנות-חרדית במשרות שהציבור היצרני מממן, במקרה הגרוע.
היסוד הרעוע הזה לא יאפשר לנו לבנות חברה מתקדמת, משגשגת וחזקה. הוא גם לא יאפשר לנו לגייס לשירות הציבורי ולכוחות הבטחון כח אדם איכותי שישא על כתפיו את צרכי המדינה בעשורים הקרובים - והצרכים הללו הולכים להיות רבים ומורכבים.
ועדיין, משרד החינוך משקיע אחת לשנה-שנתיים מיליוני שקלים בהשקות של ״רפורמות״ חדשות (שתמיד מבטלות את הרפורמות של השר הקודם) בפרסומות טלוויזיה ושילוט חוצות. ישראבלוף-קוסמטיקה קלאסי.
הצגות במקום תוצאות. נראות במקום משילות.
וברגע האמת לא היתה ממשלה מתפקדת.
התרבות הזאת חייבת להיפסק ומייד.
במקום להטוטני-קרקס שעושים הצגות לצורך כותרות, מדינת ישראל צריכה מנהיגות אחרת, פוליטית, בטחונית ומקצועית. כזאת שמדברת פחות ועובדת יותר. כזאת שמודדת את הצלחותיה לא לפי מחיאות הכפיים של הבייס אלא לפי הישגים אמיתיים. כזו שעוסקת באתגרים המהותיים והמורכבים של המדינה מתוך ניסיון לפתור אותם ולא להסתיר אותם.
Comments