למען האמת | איך קטאר קנתה את המערב
- Barak Herscowitz
- Nov 27, 2024
- 8 min read
Updated: Sep 13
שלוש נקודות לפני שקוראים:
בספטמבר 2025 פרסמתי את תכניתי ״למען האמת״ - איך מדינת ישראל והעם היהודי יכולים וחייבים להקים מכונה שתילחם נגד השקר שמכסה את שמי העולם החופשי. זאת תכנית עבודה שהגשתי לממשלת ישראל ומפרטת מה הממשלה יכולה וחייבת לעשות (וגם מה לא תחת אחריותה ויכולותיה). מוזמנים לקרוא את התכנית המלאה כאן מוזמנים לפרק בפודקאסט שלי - ״דעה לא פופולרית״ בו אני מדבר על התכנית
לצד התכנית התפרסם מאמר עומק שלי בכתב העת היוקרתי ״השילוח״, בשם ״אם להיטלר היה טיקטוק״ שצולל לעומקן של מכונות השקר שפועלות נגד המערב ונגד מדינת ישראל. מאמר זה מבוסס על המאמר בשילוח, עם שינויים ועדכונים רלוונטיים. מוזמנים לקרוא את המאמר ״אם להיטלר היה טיקטוק״ באתר ״השילוח״ (זמין רק למנויי השילוח עד אוקטובר 2025).
אם גם אתם מאמינים שחזית התודעה וההשפעה היא חזית קריטית לבטחון הלאומי, אם גם אתם מאמינים שאי אפשר פשוט למשוך בכתפינו וחובה לפעול - אני מבקש מכם פשוט לשתף. את הפרק הזה, או תכנית ״למען האמת״ המלאה. הטקסטים מהאתר או פרקים מהפודאקסט שלי. אפשר לשתף בטוויטר, בפייסבוק, בקבוצות ווטסאפ של המילואים/משפחה או לשלוח לחברים שיתעניינו. בנוסף - מוזמנים ללמוד על ההרצאה אותה אני מעביר בנושא בארץ ובעולם, לחברות, ארגונים וקבוצות, בשם ״אם להיטלר היה טיקטוק״. בואו נייצר שיח על הרכיב הקריטי הזה בבטחון הלאומי שלנו.
לפרקים נוספים בסדרת המאמרים:
לוביסטים, משפיענים ומטוסים - מה רוצה קטאר?
בחודש מאי 2025 הגיע לקטאר דונאלנד טראמפ לביקור מתוקשר שכלל סיור בבסיס האמריקאי אל־עודייד, המתקן הצבאי האמריקאי הגדול והחשוב ביותר במזרח התיכון, ופגישות עם משפחת השלטון. אחד מרגעי השיא של הביקור היה הענקת המטוס הקטארי בשווי 400 מיליון דולר כמתנה לנשיא במקום ה - Air Force One הנוכחי המיושן. עסקת המטוס נחתמה על ידי פאם בונדי, התובעת הכללית של ארה״ב, שעבדה לפני כן בחברת לובי שקיבלה 115,000 דולר מקטאר כל חודש. בונדי היא לא היחידה בממשל עם קשרים עסקיים בקטאר. כפי שפורט בתחקיר מיוחד של The Free Press, ראש הסגל של טראמפ, סוזי ווילס, עמדה בראש חברת לובי בשם מרקורי שקיבלה כספים משגרירות קטאר בוושינגטון וסטיב וויטקוף - שאנחנו מכירים היטב מעסקאות החטופים מכר לקרן העושר הקטארית בית מלון בניו יורק שהיה מושקע בו והסתברר כהשקעה כושלת תמורת 632 מיליון דולר.
עבור האמריקאי הממוצע קטאר נראית כמעט כבת ברית טבעית של ארצות הברית: מארחת בסיס אמריקאי מרכזי, משקיעה מיליארדים בכלכלה האמריקאית, ומצטיירת כמרכז עסקי בינלאומי. אבל הישראלים יודעים שהתמונה שונה בתכלית: קטאר היא ביתם של האחים המוסלמים, מממנת מרכזית של חמאס, שותפה לאיראן ולטליבאן, ומפעילה את אל־ג׳זירה, ערוץ התעמולה האסלאמיסטי הגדול בעולם, שמגיע ל־430 מיליון בני אדם ביותר מ־150 מדינות.
כיצד הצליחה מדינה קטנה, המזוהה עם קיצוניות דתית ועבדות מודרנית, להפוך לשחקן מרכזי בפוליטיקה ובכלכלה הגלובלית? התשובה פשוטה: כסף ואסטרטגיה. קטאר השקיעה כמעט 100 מיליארד דולר בקניית השפעה בארצות הברית: בקונגרס, באוניברסיטאות, במכוני מחקר, בתקשורת ובחברות עסקיות. היא מימנה את בסיס אל־עודייד, רכשה נשק והשקיעה בעסקים אמריקאיים, והפעילה מערך לובינג בשווי מאות מיליוני דולרים. שילוב של כסף, קשרים והשקעות הפך אותה ממדינה זניחה למדינה שמקבלת לגיטימציה והשפעה בלב הממסד האמריקאי. אבל כסף לבדו הוא רק חצי מהמשוואה.
החצי השני הוא תפיסה עקרונית, אסטרטגית, רואה למרחוק שנשענת על דוקטרינה ברורה: קטאר מנצלת את הבטן הרכה של המערב. היא הבינה את ערכי היסוד המקודשים העומדים בבסיס החברות החופשיות, ובעיקר חופש הביטוי, חופש המצפון והמרכזיות של עיתונות ודמוקרטיה ככלים לגיטימיים לויכוח דמוקרטי בין עמדות, זיהתה את הממסדים הדמוקרטיים המפוארים שרכשו מוניטין לאורך עשורים כמי שמממשים את הערכים הדמוקרטיים המקודשים הללו (אקדמיה, מכוני מחקר, תקשורת, חברה אזרחית, תרבות), רוקנה אותם מתוכן ומילאה בהם את התכנים שלה: תיאוריות רדיקליות פוסט-מודרניות, פוסט-קולוניאליסטיות, אנטי-אמריקאיות, אנטי-ישראליות וכאלה שעיקרן פירור החברות המערביות, זריעת חוסר אמון והקצנה.
מכירת החיסול של היכלי המדע והמידע לברוני הנפט הקטאריים
לאחר שאיראן תקפה את ישראל במאות טילים עלה לשידור ב- BBC פרופ׳ אנדראס קרייג מקינגס קולג׳ בלונדון וסיפר שלמעשה איראן וחיזבאללה פועלים ברציונליות וניסיון לצנן את המלחמה בעוד ישראל חוצה שוב ושוב קווים אדומים.
ה-BBC, לא מצא לנכון לציין את העובדה שהמוסד האקדמי ממנו מגיע הדובר, קינגס קולג׳, הוא גוף אקדמי שמקבל תרומות נדיבות מקטאר והפרופסור עצמו עבד עבור עריצות הנפט הקטארית. מסתבר שהשידור הציבורי הבריטי בעל המסורת המפוארת והאקדמיה הלונדונית היוקרתית מוצעים למכירה לברוני נפט ותמורת הסכום הנכון ילבינו כל שקר וכל תמיכה מעוותת בטרור אסלאמיסטי רצחני.
וכמובן, בריטניה היא לא היחידה שמכרה את המוסדות שהגדירו את הדמוקרטיה לטובת מי שמבקש להחליש את הדמוקרטיה. קטאר, הספונסרית של חמאס, השקיעה כחמישה מיליארד דולר באוניברסיטאות אמריקאיות המעצבות את דור המנהיגים, אנשי התקשורת ואנשי העסקים הבא של מנהיגת העולם החופשי.
המכון לחקר האנטישמיות הגלובלית ומדיניות (ISGAP) מנהל מאז 2012 פרויקט מחקר בשם "עקוב אחר הכסף", החוקר מימון זר לאוניברסיטאות בארצות הברית, במיוחד ממדינות המזרח התיכון כמו קטאר. סדרה אינסופית של מחקרים חושפים עד כמה עמוקה ההשפעה של דיקטטורת הנפט בתוך היכלי המדע והמידע:
נמצא, למשל שבאוניברסיטת ייל התקבלו מעל 15 מיליון דולר לא מדווחים בתרומות מקטאר, וכן תמיכה קטארית בגופים קיצוניים בקמפוס. מנגנוני התמיכה יצרו ועודדו אווירה של הקצנה אנטישמית ואנטי-ישראלית באוניברסיטה היוקרתית, כולל מקרים של צנזור מאמרים של סטודנטים שציינו את זוועות חמאס כחלק מהכחשת הטבח של השבעה באוקטובר, הפגנות קיצוניות בקמפוס בקריאה לאינתיפאדה ועוד. גם אוניברסיטת קולומביה בניו יורק קיבלה תרומות בהיקף אדיר עליהם לא דיווחה מקרנות קטאריות וגם שם, כידוע, התפתחה תרבות עוינת ליהודים והקצנה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית. ה- ISGAP פרסמו שורה ארוכה של מחקרים על קבלת כספים והסתרת ההעברות הללו מקטאר על ידי אוניברסיטאות נוספות כמו טקסס, קורנל ועוד. בחלק מהמקרים מימנה קטאר אפילו מחקרים במעבדות מחקר הקשורות למשרד הבטחון האמריקאי.
קטאר לא מסתפקת רק במימון המרצים שמלמדים את דור העתיד של המערב באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בעולם, היא גם מממנת פעילות סטודנטים רדיקלית באמצעות תמיכה בארגונים כמו סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP), מוסלמים אמריקאים למען פלסטין (ANP) ועוד. הין פעילויותיהם המופלאות של הארגונים הללו נזכרות ההפגנות הברוטאליות שזעזעו את ארצות הברית ובהן קריאות לטיהור אתני של יהודים וכן ארגון אירועים עם מרצים כמו ליילה חאלד, הטרוריסטית חוטפת המטוסים הידועה לשמצה, או מרצים ששוללים את זכותם של יהודים למדינה ומקדמים BDS בין כתלי האוניברסיטה.
אירוע שפחות תפס כותרות בישראל היה מבצע הדבקת ״הודעות פינוי״ על דלתות חדריהם של יהודים במעונות בקמפוס, כמחאה על הודעות הפינוי של דובר צה״ל לעזתים. אוניברסיטת אמורי, בה התבצע אחד ממבצע תליית השלטים הללו, בדקה והחליטה שלא מדובר באקט אנטישמי אלא בפעולת מחאה לגיטימית, הגם שהעלונים המאיימים פגעו בתחושת הבטחון של סטודנטים יהודיים (רובם ללא שום קשר לישראל כמובן) ולמרות שהאקט נגד את מדיניות הקמפוס לגבי הדבקת עלונים על דלתות חדרי סטודנטים.
מאל-ג׳זירה לניוז-מקס: עיצוב תודעה למתקדמים
כזכור, אני אישית עזבתי את טיקטוק לאחר שחשפתי את מנגנוני הטיית התוכן האנטישמיים והאנטי-ישראליים, חשיפה שפורסמה בהרחבה בניו יורק טיימס, טלגרף, חדשות 12 וכן בסנאט האמריקאי. לאחר עזיבתי, התחילו לזרום אליי זרמים בלתי פוסקים של מידע מתוך טיקטוק ומתוך רשתות חברתיות אחרות. עובדים שראו במו עיניהם את ההטייה והשקר שיתפו אותי בזוויות ומידע שלא הכרתי. וכך, הגיע אליי מידע מעניין מאד לפיו כאשר סרטון בטיקטוק מדווח כדיסאינפורמציה, הוא נשלח לצוות ״בודקי עובדות״ ושם, בכל הנוגע למלחמה בעזה, ברוב המקרים בודקי העובדות נסמכים על אל-ג׳זירה כמקור עיקרי להחליט מה אמת ומה שקר.
ברור שמבחינתנו, כישראלים, ההטייה ברורה: אם טיקטוק בוחרת להשתמש באל-ג׳זירה כפלטפורמה עיקרית להחליט מה אמת ומה שקר, הרי זה באופן טבעי מטה את הסיקור בפלטפורמה כולה. חשבתי שמנגנון כל כך בוטה של הטיית תוכן יזכה לעניין רב במערב וניסיתי לחבר מספר עיתונאים ברשתות אמריקאיות מובילות למידע (המסמכים והמידע כמובן לא היו ברשותי, אני יכולתי רק לחבר למקורות מהימנים מתוך החברה). להפתעתי, כל הרשתות האמריקאיות שקיבלו את המידע החליטו שלא מדובר בידיעה מעניינת מכיוון שמבחינתן אל-ג׳זירה היא גוף חדשות מהימן ואובייקטיבי.
לבסוף, אגב, פורסמה הידיעה בחדשות 12, בהתבסס על מסמכים ותיעודים מתוך חברת טיקטוק, בכתבה מאד מטרידה שבדקה איך פועלים צוותי ״בדיקת העובדות״ של טיקטוק בכלל ואת הקשר לאל-ג׳זירה בפרט.
״אל-ג׳זירה״ הוא ערוץ שהתחפש בהצלחה מרובה לערוץ תקשורת חופשי. בניגוד לתקשורת האמריקאית שלא רואה באל-ג׳זירה כלי תעמולה, הפקידות הבכירה בממשלים דווקא סבורה אחרת. כפי שחשף דו״ח של הממשל האמריקאי, אל ג׳זירה היא ערוץ תעמולה בהכוונה ומעורבות ישירה של שלטונות קטאר, היא מעצימה מסרים פוליטיים בהם מסרים פרו-חמאסיים ופרו-איראניים, ויש לה חשיפה אדירה, גם ברשתות החברתיות. ב-2018, משרד המשפטים האמריקאי דרש מ-Al Jazeera International USA, חברת הבת של הרשת בארצות הברית, להירשם כסוכן זר בהתאם לחוק רישום סוכנים זרים (FARA). דרישה זו נבעה מהחשש שהרשת פועלת כשלוחה של ממשלת קטאר ומקדמת את האינטרסים שלה, ולא כגוף תקשורת עצמאי. מאז תחילת המלחמה כבר נחשפו שוב ושוב ״עיתונאים״ של הרשת שלקחו חלק פעיל במנגנוני חמאס. מלבד סיקור מוטה וחד-צדדי, הפיצה אל-ג׳זירה עלילות דם נגד ישראל, בהן עלילת הדם על אונס נשים פלסטיניות בידי חיילי צה״ל, אגדות על טבח והעלמת גופות פלסטינים לקברי אחים מאולתרים ועוד. עלילות דם שחלקן, אגב, עדיין רווחות בסרטונים בטיקטוק שלא הוסרו מהרשת.
אבל המוניטין של אל-ג׳זירה בעולם כל כך חזק, שגם בקרב קהלים שיודעים שחמאס הוא ארגון טרור ג׳יהאדיסטי, חוסר האמינות של הרשת בקושי מקבל ביטוי.
אל-ג׳זירה היא אמנם אחד המפעלים המפוארים של קטאר, אבל ההשפעה שלה בתקשורת כלל לא מסתכמת שם. בשנת 2019, החלה לצוץ בעולם ביקורת קשה על קטאר בשל תנאי העבודה של פועלים זרים שהקימו את אצטדיוני המונדיאל אותו אירחה כשלוש שנים מאוחר יותר. ארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת אירופיים טענו שמדובר בעבדות לא חוקית ושאלפי פועלים מתו ולצד זה החלו לצוץ פרשיות השחיתות וקניית ההצבעות בועדה שהחליטה שקטאר תקבל את הזכות לארח את המשחקים. באורח פלא, בזמן זה בדיוק משפחת אל־תאני תרמה 50 מיליון דולר לאתר החדשות השמרני ניוזמקס. מייסד האתר עודד את צוותיו לרכך את הסיקור על קטאר. קטאר גם השקיעה בפרשן הרדיו השמרני ג׳ון פרדריקס, שהיה פעיל מאד בשני הקמפיינים של טארמפ לנשיאות (2016 ו- 2020). בין 2017 ל־2019, החברה שלו קיבלה לפחות 180 אלף דולר מגוף שמומן על ידי שגרירות קטאר. בתמורה, העניק במה קבועה לדיפלומטים בכירים מקטאר והעביר שידורים חיים שהציגו את "התקדמותה של קטאר".
מאז השבעה באוקטובר, משקיעה קטאר כסף רב בפרסום בעיתונים רבים בארה״ב על מנת להטות את הסיקור כלפיה, לצייר אותה כבת ברית חשובה של ארה״ב ולבטל את הביקורות כלפי כמי שמארחת, גם היום, את חמאס בתחומה. חלק מהסכומים שעברו: כ- 170,000 דולר לניו-יורק טיימס, 110,000$ לחברת האם של הוול-סטריט ג׳ורנל ועוד, על פי רישומי מחלקת המשפטים של ארה״ב.
אלה רק דוגמאות, קצה קצהו של קרחון, להשקעה מאסיבית של כספים באמצעות קרנות, השקעות ותרומות, בכלי תקשורת ימנים ושמאלנים, בארה״ב בלבד. האם הכסף הזה מטה את הסיקור ומקנה לקטארים אוזן קשבת במערכות? האם הוא יכול להסביר דחיפה של ״מומחים״ שקטאר טיפחה באוניברסיטאות כפרשנים באותם כלי תקשורת? אינני יודע.
קטאר הופכת את עצמה למוקד תקשורת בינלאומי. היא עשתה מאמצים כבירים כדי להעביר משרדים של רשתות כגון CNN, וול סטריט ג׳ורנל ובלומברג למתחם ה- Media City שבדוחא. עיתונאים מערביים טסים על חשבונה, מתארחים בבתי מלון יוקרתיים ומופיעים בכנסים שממומנים ישירות בידי המשטר. בכנס ביטחון עולמי שנערך במאי 2024, מגיש MSNBC הילל בפומבי את "תפקידה החיוני" שממלאת קטאר במזרח התיכון, אחרי שטיסתו, שהייתו ואפילו אירוע השקת ספרו מומנו על ידה.
כך, בצעדים קטנים אך עקביים, קטאר קונה לא רק במה אלא גם קולות, הופכת את הממסד התקשורתי שבנה מוניטין לאורך שנים כמי שמייצג סקרנות לחקר האמת וקול לסיפורים חשובים, לממסד שפוט וכלוא תחת השפעת כספי הגז שלה.
האם העיתונות חופשית עוד קיימת כשהיא ניזונה מכיסי הנסיכות הקטנה מהמפרץ?
אני ביסאן ואני עדיין בחיים
עם פרוץ המלחמה החלה משפיענית עזתית בשם ביסאן עודה בסדרת סרטונים שכל אחד מהם נפתח עם המשפט: ״אני ביסאן מעזה, ואני עדיין בחיים״. ביסאן תיארה את החיים הקשים של העזתים כבר מהרגעים הראשונים של המלחמה, כשקיבוצי העוטף עדיין לא טוהרו ממחבלים. לאורך המלחמה היא הביאה ״עדויות״ של פראמדיקים, רופאים ומטופלים בבתי חולים שהעידו על מעשי טבח של צה״ל כביכול בתוך בתי החולים, התעללות בחפים מפשע ורצח מכוון של אזרחים חולים.
ביסאן היא חלק מרשת של משפיענים עזתיים שזוכים לתשלום נדיב של קטאר, בעיקר דרך זרוע הדיגיטל של אל-ג׳זירה, AJ+. בספטמבר 2024 היא זכתה לא פחות מאשר בפרס האמי (!) היוקרתי על הסיקור שלה מבתי החולים העזתיים. ישנן טענות רבות לתשלום ישיר או עקיף של קטאר ליוצרי תוכן רבים: פודקאסטרים, משפיעני טיקטוק ויוטיוברים, בהם מזוהים עם הימין ועם השמאל, חלקם מתוך עזה וחלקם אמריקאים או אירופאים. ההבנה העמוקה של קטאר בחזית הדיגיטל והמשמעות שלה מובילה אותה להשקעות ניכרות בתחום, כפי שעשתה עם החברה האזרחית, מוזיאונים, אקדמיה ותקשורת מסורתית.
מדינה מורכבת
השתדלתי שלא לומר מילה אחת על פרשת ״קטארגייט״.
בניגוד לניסיונות ההקטנה המחנאיים לפרשייה, בעיניי היא חמורה ביותר, ככל שהפרטים שנחשפו, כולם או חלקם, נכונים. אני מאמין שאנחנו צריכים ועדת חקירה עמוקה למעורבות קטארית בממשל, בצמרת הבטחונית והעסקית בישראל, לא על מנת למצוא אשמים אלא על מנת להגדיר מחדש את הכללים: מה מותר לעשות עם קטאר ומה אסור. חייבת לחלחל בקרב הציבור בישראל ההבנה העמוקה שקטאר היא גורם עוין למערב בכלל ולישראל בפרט. היא לא סתם ״מדינה מורכבת״, היא סרטן שחודר לתוך עצמותיהן ואיבריהם של הדמוקרטיות החופשיות ומחסל אותן מבפנים בעורמה.
אם ננתק את ההקשר הישראלי - חשוב להכיר במפעל ההשפעה רחב ההיקף של קטאר על מוחות ברחבי העולם, באמצעות ניצול לרעה של הערכים והממסדים הדמוקרטיים. התייחסות לאיום תהיה רכיב קריטי לבטחון הלאומי של העם היהודי ומדינת ישראל.
לפרקים נוספים בסדרת המאמרים:
לפרקים נוספים בסדרת המאמרים:
Comments